אופס
הטלפון שהזנת לא קיים
או מאומת במערכת
כדי לאמת את הטלפון
נא להיכנס עם דוא"ל/כינוי וסיסמא
>שלחנו כרגע לינק לאיפוס סיסמא למיילxxxx@gmail.com
יש מצב שהמייל נמצא בספאם, גם זה קורה נא להקליד כאן את הסיסמא שנתקבלה
לקח לנו שישה חודשים להחליט שנועדנו, (ונועדנו, בהחלט נועדנו...)
ולהתאחד תחת אותה קורת גג.
את משה היא "הביאה"...
הציגה אותו "תכירו, זה משה, אקס שלי, ידיד, יזיז...הכל..., וזה נעם, סיפרתי לך עליו.
(מסתבר שהוא כבר "יודע" עלי...)
משה הרגיש איתה "מאד בבית"...
פה ושם ליטף... חיבק...
ספק בחברות, ספק אינטימיות כזו רק של שניהם.
בהדרגה במהלך הערב, הפכו להיות נועזים יותר, כשמפעם לפעם ענבל מגניבה מבט נסתר ושואל, ומקבלת ממני אישור במנוד ראש, "את יכולה להמשיך, זה בסדר..."
אני מנסה להבין מה זה עשה לי...
למה בעצם, אני מוכן, ש...
(אם להיות כנים אני לא הייתי "מוכן ש..."
אני רציתי בכל מאודי ש...
רציתי לראות את האישה שאני אוהב, האישה שאני כל כך חושק בה, מתמסרת כל כולה לגבר אחר.
מין תשוקה מזוכיסטית, לראות את האישה שכל כך חשובה לי, חולקת את גופה עם גבר אחר. מול עיני...
יללה חנוקה שבקעה מגרונה של ענבל העירה אותי מה"חפירה" העצמית הזו...
משה כרע מאחוריה כשהיא על ארבע על גבי המיטה שלנו, כשפניה אלי, ובמכה אחת חדר לתוכה, כשהיא משמיעה את אותה יללה חנוקה... ועיניה מביטות אל תוך עיני, שמחזירות לה אהבה מעורבת עם קינאה, אהבה מעורבת עם קבלת הדין.
שעתיים חלפו, משה עזב, וגל של חרמנות הציף אותי, ויחד עם כל מראות הערב מול עיני, הזדיינו כשני שפנים.
"שניים נכנסו לפרדס..." באותו ים הפכתי בלא ידיעתי לגבר קוקהולד.
לקח לנו שישה חודשים להחליט שנועדנו, (ונועדנו, בהחלט נועדנו...)
ולהתאחד תחת אותה קורת גג.
את משה היא "הביאה"...
הציגה אותו "תכירו, זה משה, אקס שלי, ידיד, יזיז...הכל..., וזה נעם, סיפרתי לך עליו.
(מסתבר שהוא כבר "יודע" עלי...)
משה הרגיש איתה "מאד בבית"...
פה ושם ליטף... חיבק...
ספק בחברות, ספק אינטימיות כזו רק של שניהם.
בהדרגה במהלך הערב, הפכו להיות נועזים יותר, כשמפעם לפעם ענבל מגניבה מבט נסתר ושואל, ומקבלת ממני אישור במנוד ראש, "את יכולה להמשיך, זה בסדר..."
אני מנסה להבין מה זה עשה לי...
למה בעצם, אני מוכן, ש...
(אם להיות כנים אני לא הייתי "מוכן ש..."
אני רציתי בכל מאודי ש...
רציתי לראות את האישה שאני אוהב, האישה שאני כל כך חושק בה, מתמסרת כל כולה לגבר אחר.
מין תשוקה מזוכיסטית, לראות את האישה שכל כך חשובה לי, חולקת את גופה עם גבר אחר. מול עיני...
יללה חנוקה שבקעה מגרונה של ענבל העירה אותי מה"חפירה" העצמית הזו...
משה כרע מאחוריה כשהיא על ארבע על גבי המיטה שלנו, כשפניה אלי, ובמכה אחת חדר לתוכה, כשהיא משמיעה את אותה יללה חנוקה... ועיניה מביטות אל תוך עיני, שמחזירות לה אהבה מעורבת עם קינאה, אהבה מעורבת עם קבלת הדין.
שעתיים חלפו, משה עזב, וגל של חרמנות הציף אותי, ויחד עם כל מראות הערב מול עיני, הזדיינו כשני שפנים.
"שניים נכנסו לפרדס..." באותו ים הפכתי בלא ידיעתי לגבר קוקהולד.
ענבל שחזרה מהעבודה מאוחר כרגיל, זרקה לי : "משה צלצל, אמר שיקפוץ לקפה בערב".
"לקפה?" שאלתי
"מממ... אתה מכיר את משה, אצלו אי אפשר לדעת אם זה יגמר בקפה..."
ונכנסה למקלחת ארוכה ומושקעת.
צלצול באינטרקום, "זה אני" נשמע קולו של משה,
לחצתי על לחצן הפתיחה של דלת האינטרקום למטה.
אחרי כשתי דקות נשמע דפיקה קלה בדלת, הדלת נפתחה, ומשה החליק פנימה, מלווה בגבר צעיר נוסף.
"תכיר" אמר לי, "זה יריב, חבר מהמילואים, לפני חצי שעה סיימנו חצי יום מילואים, קבוצת פקודות..."
"אמרתי לו שכאן נקבל את הקפה הכי טוב באזור, יריב עוד אמור להגיע לכפר סבא אח"כ" הוסיף.
שניהם נכנסו לסלון, יריב שקע בכורסה, ואילו משה צנח לו בפישוט איברים על הספה.
הלכתי להכין קפה.
כשחזרתי, עם שתי ספלי אספרסו ריחני, ענבל כבר ישבה ליד משה, לבושה בחולצה שלי, ארוכת שרוולים, שהיתה לה לשמלת מיני קצרצרה, כשהיא נשענת בגבה אל מול חזהו.
השיחה קלחה, משה ליטף את כתיפיה, והחליק את ידו - בלי משים לכאורה - אל מורד גבעת שדה, שקימורו העליון בצבץ מפתח הצוארון שהיה גדול עליה בכמה מספרים טובים.
לא הייתי בטוח כיצד ענבל תגיב כשמשה ממזמז אותה קלילות מול יריב חברו, אבל לאור העובדה שלא נשמעו תלונות, לא אמרתי דבר.
שמתי לב שגם יריב בחן את ההתרחשות ולא ידע בדיוק כיצד להתייחס ולכן בחר להתעלם.
"התגעגעתי" אמר משה, סובב בעדינות את פניה של ענבל אליו, והטביע את שפתיו בתוך שפתיה, תוך שהיא נענית, לנשיקה חושנית וארוכה.
יריב פנה להביט אלי, ואילו אני, השפלתי מבט, קמתי ופניתי לצאת מהסלון.
הקולות שנשמעו משם, והגיעו עד לחדר העבודה שם ישבתי, לא הותירו מקום לספק באשר למתרחש, ואילו אני לא התאפקתי והצצתי לראות.
יריב ישוב היה על הספה, מכנסיו מופשלים, אברו העצום בקושי נדחק אל שפתיה של ענבל שהיתה שרועה על בטנה ופיה מלא ביריב, תוך שהיא גונחת כתוצאה מאברו של משה שיצא ונכנס חפשי כשהוא כותש את איבריה התחתונים.
כל שד היה חפון בידיו של גבר אחר, והיא לא הפסיקה את אנקותיה עד שמשה צנח על גבה, תשוש ומרוקן.
מבטה פגש את שלי.
היא הושיטה את ידה, ורמזה אלי בעזרת האצבע שאתקרב.
באתי...
"אתה יודע שאני לא אוהבת שגומרים לי בפה" אמרה אלי,
החלפנו שפתיים, ואני החילותי מוצץ במרץ את האיבר שהופקד בין שפתי.
יריב משך אותה אליו לנשיקה ארוכה ורטובה, כל גופו נמתח, ובבת אחת בלא התראה, רוקן את כל כולו אל פי.
הלכתי להתקלח,
כשחזרתי, ענבל כבר נמנמה לה על הספה, מכוסה בכרבולית הלבנה הענקית .
לשני הגברים לא היה זכר.
בעדינות הרמתי אותה, ונשאתי אותה מנומנמת אל המיטה בחדר השינה.
נרדמנו חבוקים.
אני חייב לציין שאנשים כמוכם לא פוגשים כל יום.
זה עדיין תקף הקטע הזה עם החיילים??