בלוגים הציונים, הישראלים, והפירות האסורים - סיפור ישן.

כניסה ל- סווינגרס
זכור אותי
שכחתם סיסמה?
שחזור סיסמה
נא להקיש את המייל איתו נרשמתם לאתר.
סיסמה חדשה תישלח למייל שלכם.
את הסיסמה תוכלו תמיד לשנות בעריכת הפרופיל שבאיזור האישי
המשך
חזרה לכניסת לקוחות

בלוגים

 
 
הציונים, הישראלים, והפירות האסורים - סיפור ישן.
פורסם ב - 17/04/2011 בשעה 23:14
זוג: בן -49 בת - 47
איזור: גוש דן והשרון
לפני יותר משנה פירסמתי בלוג בזג-זוג. (הייתי חדש בעניין, לא ידעתי שסווינגרס עדיין קיים [כן, הצצתי באתר כעשור קודם לכן] ולא ידעתי להבדיל בין המוץ לתבן...)
אניי, אני עדיין מאד אוהב את הסיפור הזה, והחלטתי שהגיע הזמן להציג אותו באתר הנפלא הזה.
מדובר בפנטזיה שלי לגבי הפעם הראשונה שלנו.
בדיעבד? - לא היינו זקוקים להתחלה רכה כמו זו המתוארת כאן. כששירה החליטה שכן... זה כבר היה עד הסוף.
(אגב, הסיפור הזה בהחלט עזר בתהליך...) ;-)

-------------------- ------------------ זהו, מכאן ומטה - הטקסט המקורי ------------------ --------------------




*****************************************************************************************
* כל הדמויות המוזכרות כאן, מלבד פריאסורון (40) ופריאסורית (39) הן פיקטיביות.
* השימוש בשמות ציון/ציונה + ישראל/ישראלה נעשה מטעמי נוחות בלבד.
*****************************************************************************************

רקע (אמיתי):
פריאסורית שלמה עם ביקורי התכופים באתר.
פנטזיות על סווינג יש לי כבר מעל 7 שנים, אז כל עוד זה נשאר כפנטזיה... היא אפילו מציצה כאן איתי מדי פעם. לצערי בחשש גדול, ומתוך גישה של תיירת ולא של משתתפת פוטנציאלית. אני מקווה שזה ישתנה.
חחחחחחחחחחחח... מעניין כמה * א נ י * אשתפן ברגע שהיא תראה סימני הסכמה?


הערה: הסיפור יצא לי ממש ארוך. אבל אני מבטיח - יש סקס בסוף :)

==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ==== ====

הפנטזיה:
~~~~~~

OK, הצלחתי לארגן הסכמה חלקית שלה.
אם אני אצליח לארגן שני זוגות שיארחו אותנו ** כ צ ו פ י ם * ב ל ב ד **, אז היא מסכימה, אבל רק לראות במה מדובר. שום השתתפות. קבוע מראש, בלתי ניתן לשינוי. זו רמת האינטימיות שהיא מוכנה להשלים איתה. וגם זה בתנאי שהיא יכולה להתרחק מהסצנה. ושהם לא יעשנו בבקשה. ושלא ישקו אותה יותר מכוס יין אחת. וש... וגם... ו...
סיכמנו.
כל זה נאמר בינינו בהומור, בעוקצנות חביבה, *** אבל סיכמנו - וזה היה על אמת.

כעת הכדור אצלי. בידיים רועדות על המקלדת, אני מתחיל לחפש זוגות שיהינו לשמש דוגמא חיובית ומפתה עבור פריה. (בואו נסכים שפריאסורית זה קצת ארוך, אז - פריה).
האמת היא שקיויתי שתהייה לנו חויה של "איבוד בתולים" משותפת עם עוד זוג "בתול", אולם נוצר מצב שונה לגמרי. אני צריך לחפש זוג מנוסה שיביא זוג נוסף, ומשם אנו בידי הרביעייה. אם הכימיה תעבוד, והצפייה תשאיר רושם אירוטי חיובי - אז אולי יש לי סיכוי לקוות שפריה תסכים גם להתנסות בהמשך...
החלטתי לפנות אל זוגות שהם מנויים (יותר קל לתקשר, פחות סיכוי לזיוף) ומאומתים, צעירים וחטובים (ככל שיותר אסתטיים יש יותר סיכוי לפתות את פריה), לא מעשנים, ושמחפשים קשר מעבר למגע המיני (צורך שלי, אבל אני משוכנע שגם פריה תרגיש ככה - אם רק אצליח להוציא אותה לתרבות רעה).
כמו כן, חיפשתי אנשים שכותבים משהו מדי פעם. בבלוג, בפורום. חיפשתי כתיבה כנה ותדירות נמוכה דוקא. למה? כי גם זה יעיד על אמיתיות בעיניי.
אה, כן - וגם שגרים באיזור.

אחחח- דרישות קשות. אבל נמצאו שני זוגות שענו על הקריטריונים. המזל האיר לי פנים. חמישי בלילה, ואחד הזוגות פנוי לצ'אט. הם אמנם מחפשים זוגות ש"סגורים על עצמם", אבל הרעיון שלי מכיל אלמט מרענן. שילוב של זיגזוג עם החשפות לצופים... הממממ... ציון (בן 36) חושב שציונה (32) תידלק על זה. באחת הפנטזיות שלה, כך הוא אומר, הם הולכים למועדון חשפנות, והיא פשוט מצטרפת לבנות על הבמה בסצנה לסבית בוטה, מול עיני כל הגברים במועדון. קצב ההודעות מצידם גובר. זו ציונה, היא יודעת להקליד מהר יותר מציון. הם רוצים מצלמה. עכשיו.
עכשיו?! מייד?!
כן, עכשיו. ופריה צריכה להיות לידי, לוידוא שאני לא גבר בודד מתחזה.
ציונה רק הולכת להשכיב את הפעוט (חשד שלי: יהיה רק גבר מולי במצלמה? אצלינו הם גדולים והם כבר ישנים).
המצלמה שלי לא מחוברת (חשד שלהם - מורחים אותם?)
קבענו לחזור לצ'אט עוד 20 דקות, אחרי שכולם מאורגנים.

אני קורא לפריה. היא לא הייתה מוכנה לזה! היא מגמגמת, מסמיקה, מתרצת (..."אבל סתם צחקנו"...) ובסוף נכנעת ומתרצה-למחצה לעמוד בהבטחתה, בעוד אני חוזר לצ'אט ומתחבר במצלמה, כך שכבר אין לה ברירה.
המצלמה שלהם באיכות מעולה. הם מציגים רק פנים, והם נראים יפים. קצת עייפים מיום עבודה. מעניין מה הם חושבים עלינו...
אני משפשף את העין, ופריה ממצמצת 7 פעמים. עברנו את בדיקת האותנטיות.
ציון מנסה לגעת עם הלשון באף (והוא מצליח המניאק. אחח איך פריה הייתה אוהבת לשון כזו...). גם ציונה נוגעת עם הלשון שלה באף... באף שלו. ____ כולנו צוחקים.
פריה קצת יותר רגועה. וכדי שתישאר רגועה, ציונה מבטיחה לה שאחרי הפגישה בבית הקפה היא לגמרי תבין אם היא תרצה "להתקפל".
סגרנו. מחר, ששי - 10:00 בקפה.
וסגרנו. (המצלמה, נו).

פריה מתוחה. רועדת. גם אני.
משך כל שיחת הוידאו, המחשבות שלי היו נתונות כמעט כולן לה. איך היא תגיב? היא תכעס עלי שאני מעביר אותה ב... מה?... ב... דבר המוזר הזה? איך היא תסתכל על הציונים? היא תימשך אליהם? ואם כן? (ואם לא?) זה טוב לי בכלל??
זה שונה לשוחח עם אנשים כאשר החיבור הוא כולו סביב נושא המין. גם אם אנחנו לא אמורים להשתתף בפועל. שנינו רוצים להתחבק. להרגיע זו את זה, ובעיקר זה את זו.
"ציונה יפה". היא אומרת. "ממש יפה".
"הייתי מרוכז בך". אני עונה, והיא רואה את הכנות בעיניי. "אבל הבחנתי בזה" אני מחייך והיא צובטת אותי ומכנה אותי שובב.
כמעט כל הלילה התהפכנו במיטה. לא, לא התעסקנו. היינו מבוהלים. פה ושם החלפנו כמה מילים בין הנסיונות להרדם. הערתי משהו על הלשון של ציון, מה שהוביל לצחקוקים ומלחמת כריות שהוכרעה תוך 17 שניות בנצחונה המוחץ של פריה. ואז התחלתי לחשוב על האינטימיות הנפלאה שיש לנו - זהו קשר שלא ניתן להרוס. כל השנים של שותפות וההסכמה שיש לנו כמעט על כל דבר...
בסוף שקענו בשינה קצרה.

פריה ואני לא ממש זוכרים איך זה דייטים. אנחנו יחד מקדמת דנן, ולכן לא הספקנו להתנסות בזה הרבה. אז האסוציאציה הדומה ביותר בעיניי לפגישה הקרבה בקפה - היא ראיון עבודה. לך תשווה!
בדיעבד פריה סיפרה לי: "הרגשתי כאילו כמו במבחן, אבל שכולם הסכימו מראש שהתשובות הנכונות יהיו מה שאני עונה... ואז דוקא בגלל זה - אני נורא נלחצת שלא לפשל!"
הציונים בעלי אינטליגנציה רגשית עילאית. הם הקדימו בכוונה כדי שלא נמתין מתוחים. הם התמקמו בשלחן מרוחק, שנוכל לדבר בחפשיות. מייד כשניגשנו אליהם הם קמו לברך אותנו בחמימות.
ראשית, נישקו הוא את פריה והיא אותי. נשיקה קטנה ורשמית על הלחי.
הם לא הרשו לעצמם "למדוד" אותנו במבטים. בדיעבד אני יודע שהם רצו. (אין תמונות).
לחיצת היד של ציון הייתה חמה ומעודדת. באורך ובלחץ "נכונים".
ציונה לעומת זאת אחזה בפריה בכתפיה, שומרת על מרחק של מלוא אורך זרועותיה. היא הביטה לתוך עיניה של אשתי בחיוך מבין, במבט מנחם ומעודד. כשנראה שפריה לא יודעת מה לעשות בזרועותיה שלה, הקצרות, משכה אותה ציונה אליה לחיבוק. נדמה היה לי שפריה מרגישה הקלה. שהיא מרגישה בנח. היא השיבה בחיבוק קצר וחייכה לעצמה בהקלה.
התיישבנו.
ואז ציונה הכריזה: "טוב, חברה, תקשיבו. עכשיו כולם עושים כאילו אנחנו באיזה מלון בחו"ל. פגשנו סתם עוד זוג ישראלי נחמד (ואתם _ ב א מ ת _ נחמדים), ויושבים ביחד בשביל הכיף. סבבה? אף אחד לא יודע שום דבר על אף אחד, בטח שלא חושבים ולא מדברים על זיגזוגים. הולך?"
ציון נכנס מייד לתפקיד. שאל אותי על הטיסה, ומאיפה אנחנו... נכנסנו לשיחת חולין נעימה. אבל כמו שיחת חולין אמיתית עם זוג נחמד בחו"ל, השיחה נעצרה אחרי כמה דקות, ואז התחברנו לשיחה של הנשים. הן היו עסוקות בתיאורי הקניות שלהן. למי אכפת שפריה דיברה על כרתים וציונה על לאוס?
השיחה התגלגלה בשטף. עברנו לדון בעבודה, גידול ילדים (פריה הרגישה ממש בנח. כאן הייתה היא היועצת של ציונה ולא ההיפך), זמרים אהובים וכו'.
היה ברור שיש כימיה טובה. נראה לי שכולנו היינו יכולים להמשיך את הפנטזיה הזו של בילוי בחו"ל (ודאי תסכימו איתי, גם זו פנטזיה ראויה בהחלט!) אבל באמצע קילוח השיחה הפתיעה שוב ציונה: "אז מה את אומרת, פריאסורית? הולכים על זה?".
ציון לא נתן לפריה שהות לענות. הוא קם, משך בידה של ציונה שקמה אחריו ואמר: "נחזור עוד 5 דקות. אם לא תהיו פה - אנחנו נשלם את החשבון. אם תהיו - ממשיכים. יותר פייר מזה?!" והלכו.
נותרנו מעט המומים.
כל שניה שמתקתקת כרגע מקרבת אותנו אל ההחלטה החיובית.
יותר קל להשתהות אל ההחלטה הזו מאשר לקחת יוזמה ולקום, וזו הייתה התכנית הזדונית שהגו הציונים בתבונתם.
פריה מתיידדת בקלות, אם כי לא מתמסרת עמוקות (נפשית אני מתכוון. אוף! אתם קהל חרמנים קשה! חי חי.) אלא לאחר זמן.
היא אמרה: "אני מרגישה קצת חברה שלהם, קצת... לא יודעת מה."
והוספתי: "זה לא בדיוק מה שאנחנו? מין כזה לא יודעים מה?"
היא: "אבל למה להם להזדיין בפנינו?"
"לא רק שניהם... עם עוד זוג..." הזכרתי לה.
היא השתהתה, אז הוספתי: "מה אכפת לך? הכי גרוע - לא תאהבי את זה. אז מה?! את לא תראי אותם יותר. הם נראים לך כמו אנשים שיעלבו? או כמו אנשים שיציקו לנו?"
"לא".
"ואנחנו לא מבטיחים כלום. שום פעם נוספת, שום הסתכלות מקרוב. מה אכפ-"
"אצלינו בבית!" פריה קטעה אותי.
"מה?!"
"אני רוצה לארח אותם אצלינו. הם ישימו את המעילים והתיקים בארון, ויהיו אצלינו." הצהירה.
לפני שהספקתי להתפלא על שינוי הגישה הקיצוני הסבירה לי שהם נראים מאד נחמדים, אבל לעולם אין לדעת, ואם הם יצלמו אותנו, בלה בלה בלה בלה...
"אבל * א נ ח נ ו - ל א - נ ה י י ה - ע ר ו מ י ם *!" ניסיתי להדגיש. "זה * ה ם * שלוקחים את כל הסיכון פה."
היה נראה כאילו שכחה את הפרט הזה אי שם בתוך סבך חששותיה. הבעת פניה התרככה, והיא ניסתה להסתכל קצת על הדברים מנקודת מבטם של הציונים.
"אתה יודע, הם ממש בסדר." אמרה. "אני הולכת להביא אותם".
ומרחוק צעקה אלי: "בכל זאת זה יהיה אצלינו."
היא הבינה את העניין; במבחן הזה התשובות _ ש ל ה _ תמיד נכונות.

ציון ניסה להתבדח שאלו היו 5 דקות קצרצרות, אבל הוא קיבל מרפק מאשתו, ופריאסורית שלי ממילא כבר התרגלה לרעיון ולא עמדה להתחרט.
ישבנו שוב.ציונה נברה בשאריות שבצלחת (שזה אומר כמעט כל המנה, פלא שהיא נראית כל כך טוב?) בזמן שציון לקח פיקוד על השיחה. הוא פנה דוקא אלי: "איזה מין זוג מתאים לכם שיהיה הזוג השני?"
לא הייתי מוכן לשאלה הזו. לא ידעתי שיתנו לי בכלל לבקש. פריה בחנה אותי במבטה בעודי מתלבט. לבסוף אמרה: "היי, זו הפנטזיה * ש ל ך *, לא? אתה לא יודע מה אתה רוצה לראות?".
כמעט נעלבתי. זה היה קצת בוטה, כמו האשמה. אבל הגעתי מוכן נפשית לספוג תמורות ושינויים ביחסים שלנו בתקופת ההסתגלות לסווינג. וממילא זה נמשך רק רגע קל, כי הדבר הבא שאמרה הפתיע אותי ואת הציונים.
היא הביטה היישר לתוך עיניו של ציון ושאלה בשקט: "היית מזיין אותי?"
זה היה כמו אגרוף בבטן בשבילי. הכנתי את עצמי, כאמור, אבל לא הייתי באמת מוכן.
מה? פתאום היא רוצה אותו? מייד? בלי הסתגלות? בלי "קודם כל מפגש צפייה בלבד"? בגלל שהוא צעיר? יפה? שרירי?
אבל זו לא הייתה הכוונה שלה.
היא הסבירה לציונים שהם צעירים ויפים מאתנו. לא שיש לנו מה להתלונן. אז לתת לנו לצפות זה פשוט, אבל האם תשוש ציונה בת ה- 32 להתייחד עם פריאסורון בן ה- 40?
האמירה הזו של פריה הובילה אל הרגע היחידי בכל המפגש שבו הרשו לעצמם הציונים לבטא כלפינו תשוקה. הם עשו את זה בעדינות, שלא לפגוע חלילה בזהירות של פריאסורית, או ברגשנות הבוסר שלי - וזאת למרות הבוטות (הלא אופיינית) בה דיברה המתוקה שלי לפני רגע.
ציונה ציינה בפני פריה את כל הדברים היפים שהיא ראתה בי מן הרגע שפתחנו את המצלמה ועד עכשיו. היא דיברה בעיקר על אופי, אבל הזכירה גם דברים פיזיים שמשכו אותה. משך אותה איך שאני מחייך אל פריה. איך שזה בולט כשאני נבוך, ותנועה מסויימת שאני חוזר עליה כשיש שתיקות מביכות - שלא הייתי מודע לה. לא ידעתי שדברים מהסוג הזה יכולים למשוך אשה אלי. כשאני חושב על זה - גם אני נמשך לדברים כאלו אצל נשים שונות. וגם אני מוצא לעיתים סקס-אפיל בנשים נאות-פחות מפריה, ומבוגרות מעט ממני.
כשציונה גמרה להסביר לפריה, היא הסבה את המבט אלי. עד עכשיו הייתה הצעירה מרוכזת כולה בפריאסורית וחששותיה. זו הייתה הפעם הראשונה שריכזה בי את מבטה באינטנסיביות. היו במבט הזה חיבה, והערכה, ותשוקה. המבט הזה היה עלי שניות ארוכות, והייתה שתיקה. הייתי מודע כל כך לשלושתם באותו רגע - הרגשתי כאילו אני מאבד את בתולי. אהבתי את פריה. מאד. וגם רציתי עוד מהמבט הזה של ציונה. והדברים לא התנגשו. לא עבורי, ולא עבור אף אחד מהנוכחים.
את השתיקה שבר ציון. בקול נמוך ושקט מהרגיל הוא דיבר על החמוקיים של פריה. על המבנה המאד נשי שלה, על גופה הקטן המעורר חיבה, על עורה החלק, ועל פניה היפות. הוא ציין גם את השקט הפנימי שהיא מקרינה. כן, רואים את השקט שלה גם בסיטואציה מלחיצה זו.
לסיום הוא אמר: "פריאסורית, את לא מבטיחה לי כלום, ואני לא מבקש ממך כלום. ועדיין כל-כך מפחיד אותך להיות מושכת? אני לא מוכן לשקר לך - אם תרצי ואם לא, אני חושק בך. אני חושק בידידות שלך, אני חושק בגוף שלך, ואני מוכן לא לעשות עם זה כלום."
הוא הושיט לה יד. היא היססה, אבל לקחה אותה. ציון, למרות הנסיון הרב שלו, מצא עצמו מתרגש ונבוך כמעט כמוה. וכמוני. הייתי מהופנט ומופתע. מופתע מהעדרה של קינאה.
הם ניתקו מגע אחרי רגע קצר, וציונה אמרה: "טוב, אוף, מה נהיינו כבדים?! פריאסורית תמצא את הקצב שלה, והיא תחליט אם ומתי מתאים לה לעשות מה. בינתיים אני מציעה שנדבר עם ישראלה."
פריה מיהרה לחבק אותי (אחרי הרגע המבהיל שחוותה). בינתיים הציונים הסבירו: כבר אתמול אחרי שיחת הוידאו הם דיברו עם הישראלים להציע להם להיות הזוג הנוסף.
ישראל וישראלה הם זוג בני 46 מהגליל העליון, והציונים זיגזגו איתם מספר פעמים (אמר ציון) וזה תמיד היה טוב (הוסיפה ציונה).
הציונים סיפרו גם על אותה פעם שנפגשו לזיגזוג שלישי תוך שבועיים, ואז הם פשוט שכחו מהסקס! היה להם כיף, והם לא היו מיוחמים, והעבירו לילה נפלא. זה היה כשהציונים התארחו אצל הישראלים בגליל. והם מודים ומתוודים שבבוקר למחרת הם השלימו את החסר...
פריה ואני הסכמנו עם הציונים שזה אופטימלי שאנחנו נוכל לראות גם זוג צעיר יותר וגם זוג מבוגר יותר. ציונה חייגה אם כן לישראלה, ואמרה לה שיש אישור עקרוני. פריה ביקשה לשוחח איתם כמה דקות, רק כדי לראות שיש כימיה בסיסית, ולודא שהישראלים מוכנים לנסוע עד לשרון. אחר כך דיברתי אני עם ישראל. הוא נשמע כמו מושבניק, קצת מחוספס, מאד ישיר וחברהמן. איך הוא אמר לי? "אז אתה מארגן לפרגית שלך מופע כדי לפתות אותה, מה? -אל תידאג, גבר- אנחנו בעניין." ומתישהו הוא גם סינן משהו בסגנון: "ישראלה כבר תהפוך לך אותה לסווינגרית א' א'." אבל הכל נאמר בלבביות ולא בשחצנות.
"טוב, חמודי - תן לי את הנייד." קטעה אותי ציונה מהשיחה עם ישראל "את האיפה- בחרה פריאסורית, ואת המתי- הבנות קובעות."
נתתי לה את המכשיר, תוך שאני שואל למה דוקא הבנות. היא הביטה בי בתוכחה, מנענעת בראשה לצדדים, ומשכה את פריה איתה הצידה.
"תתאפס, פריאסורון" אמר לי ציון. "מה?!" שאלתי. "מה לא עשיתי בסדר?"
"עניינים של נשים. קולט?" לא, עדיין לא קלטתי.
"הן לא בדיוק נקיות * כ ל * החודש..." הסביר בסבלנות.
כשירד לי האסימון הרגשתי כמו אידיוט, אבל רק לרגע, כי ציון התחיל לספר לי כמה פאדיחות מצחיקות שהוא מכיר על הנושא.
לבנות לקח קצת זמן, ובינתיים אנחנו שילמנו את החשבון. כשנפרדנו בחניה הרגשתי קירבה אל הזוג הנחמד הזה. כן, בהחלט אשמח להיות חבר שלהם. (וברור לי שגם פריה - שפת גוף לא משקרת). מאידך, ידעתי שלעולם לא נוכל להיות חברים שלהם אם פריה תשלול את הזיגזוגים.
זה הזכיר לי את ימי התיכון, כשהייתה לי ידידה שמאד משכה אותי. לא הייתי מאוהב בה, אבל כל-כך רציתי... לא יכולנו להשאר ידידים.

הבנות קבעו ליום ששי הקרוב.
"נתראה בעוד שבוע, מתוק" אמרה לי ציונה, נתנה נשיקה בלחי ופנתה להכנס לאוטו.
"ואולי נשתמע עוד קודם".

שבוע.
שבוע ארווווך...
ינואר, ימים חורפיים בהירים. פריה ואני מטיילים ברחובות אחרי העבודה, כשהילדים ישנים. משוחחים בהתרגשות על הפגישה שהייתה - ועל זו שתהייה. משתפים זה את זה בתהיות שלנו, פותחים משפטים ב- "אם..." ו- "אולי..." ולאט לאט עוברים מהססנות (קטנה והולכת) להתרגשות (הולכת וגדלה).
שלישי בערב, הילדים עדיין מצחצחים שיניים. הנייד של פריה מצלצל במנגינה השמורה שהכנתי למספרים של הציונים. פריה מושכת אותי איתה החוצה. הילדים - למרות מחאותיהם - יצטרכו להשכיב את עצמם לישון. ואני מופתע מהלהיטות והשמחה של פריה.
אנחנו מטיילים ברחוב הקפוא, מחובקים. פריה מודיעה: "ציונה שואלת אם יש לנו קודים."
"אנחנו צריכים?" אני עונה "הרי את לא מוכנה להשאיר אפילו סיכוי קלוש שאולי נתפתה ונשתתף."
"רגע, מה זה בכלל קודים?" אני לא יודע אם היא שואלת אותי או את השפופרת. אני מתחיל לענות, והיא: "ששש!"
"אאאה. אווו-קיייי." היא נשמעת מהוססת. מעבירה את השפופרת אלי.
"אתה חייב לשכנע אותה." זו ציונה.
"אין לך מושג כמה תאונות קטנות זה יכול למנוע." מוסיף ציון. שניהם על רמקול.
קר. הרחובות ריקים ויש פרטיות. גם אני מעביר לרמקול, ככה שגם פריה תהייה שותפה לשיחה. הם מספרים לנו על כל מיני מקרים של זוגות שלא הבינו זה את זה מספיק טוב, וזה הוביל לשבועות של כעס. הם אפילו מכירים מקרה של גירושין (מספר ציון) "אבל הם לא הסתדרו טוב עוד לפני זה. לכם זה לא יקרה!" מרגיעה ציונה, (אני בטוח שציון שוב חטף מרפק).
פריה לא מוכנה להקשיב להם. היא אומרת שהיא תדע לתקשר איתי יפה מאד, ושממילא יש לנו מוסכמה: אנחנו צופים. צופים בלבד. אין שום סיבה לשימוש בשום קודים.
מצד אחד הסרבנות של פריה מאכזבת אותי, ומצד שני לפני פחות משבוע גם ההשתתפות כצופה הייתה רחוקה ממנה. ומה שחשוב הוא שהיא תהנה מהמפגש. גם הציונים על הקו נשמעים מעט מאוכזבים. נראה שציון ממש חושק בפריה. ממש.
"אתם לא הולכים להתקפל לנו, נכון?" הוא שואל בהיסוס.
"רק אל תלחיצו אותי." עונה פריה.
ציונה רוצה לשנות נושא. לרכך. "פראיסורית, זוכרת כשנפגשנו איך התחבקנו?" היא שואלת.
פריה לא תמיד עונה מייד. יש לה נטיה להשתהות לפעמים. אני דוחק בה עם הכתף.
"כן"
"את יודעת, הרגשתי קירבה. לא רק בגלל... נו, בגלל ההה.. הזיגזוג. גם סתם כי את טובה לי."
פריה שוב מתמהמהת. לפעמים היא נסגרת דוקא כשמתאים להפתח.
"היא מדברת על החיבוק הזה לפחות 3 פעמים בלילה." אני מנדב את המידע.
"באמת?! פריאסורית זה נכון?!" ציונה מתלהבת.
"את כמו אחות קטנה שהיא בעצם גדולה - אבל אני בקושי מכירה אותך" מנסה פריה להסביר את תחושותיה.
"די! ציון אני חייבת" מגיבה ציונה.
"נו, יאללה - לכי..." הוא מאשר.
"איפה אתם עכשיו?" שואלת אותנו ציונה.
"מטיילים ברחובות" אנחנו עונים פה אחד.
זה כבר לילה חמישי ברצף שאנחנו מטיילים ברחוב. האקוסטיקה ברחוב נשמעת דרך הטלפון, וכל שיחה - אם זה עם חברים או עם משפחה - מלווה בשאלות על איפה אנחנו, כשהם מבחינים לפי הצליל שאנחנו לא בבית. התשובה "מטיילים ברחובות" כבר הפכה לסיסמה שגורה. וכן, כולם מקנאים שאנחנו כזה זוג יונים.
"תקשיבו- אני נוסעת אליכם" אומרת ציונה "אני חייבת עוד חיבוק כזה! לאן לנסוע?"

פריאסורית מתנהגת לכאורה באדישות, אבל כל רכב שעובר ברחוב מקפיץ אותה, והיא בודקת אם זו המאזדה האפורה של הציונים.
"עברו רק 5 דקות. זו לא יכולה להיות היא." אני אומר, ובכך מסמן לפריה שהיא הסגירה את התרגשותה. בתגובה פריה רצה אלי, מחבקת אותי ומצרפת את ידיה הקפואות לידי הפושרות בכיסים שלי. "נו שתבוא כבר!".
אני מביט לצדדים. הגן הציבורי בו קבענו ממש ריק. אני מוציא את ידיה של פריה מהכיסים שלי, ומעביר אותן לתוך המכנסיים שלי. שתתחמם שם. שם יותר נעים לי. המממממ... כן... הרבה יותר נעים. המגע הקר של פריה עם הציפיה לראות אותן מתחבקות - גורמות לי לזקפה. אני מרגיש קצת אשם שהחיבוק החמים והתמים שהבנות רוצות מתפרש אצלי כפורנוגרפיה. אבל בעצם, ציונה היא דו-לייט. אולי גם עבורה החיבוק לא כל-כך תמים. ומה לגבי פריה? אני כבר ממש לא בטוח...
עוד 7 דקות עוברות. מאזדה אפורה עוצרת וחונה ליד הגן, וציונה - בלי מעיל - יוצאת ממנה בריצה אלינו. "בררר... קרררר לי." היא רצה מייד לחבק את פריה שלא הספיקה להתכונן. ידיה עדיין במכנסיים שלי, וציונה מחבקת אותה מאחורה. "נו? לא תסתובבי אלי?" פריה נבוכה, אבל אין לה ברירה. כשהיא מתנתקת ממני ציונה מבינה מה הייתה התנוחה שלנו. קריאת התפעלות קטנה: "פשששש..." זו כל התגובה שלה לנושא, והבנות נצמדות בחיבוק ארוך.
עוברת דקה, ועוד אחת, ואז ציונה מושכת את גופה מעט אחורה, אוספת את פניה של פריה בכפותיה ומביטה לתוך עינייה. שתיהן נראות מרוצות. פשוט מרוצות. כאילו שוררת ביניהן הבנה מוחלטת שמעבר למילים. לאט מקרבת ציונה את שפתיה ללחיה של פריה ומנשקת נשיקה ארוכה. ואז עוד אחת. ואז פריה מצמידה את ציונה אליה לעוד חיבוק מוחץ.
הפעם כשהן שוב מנתקות את החיבוק כדי לבהות זו בזו צוחקת ציונה "אני קופאת מקור". אחר כך היא פונה אלי "בוא, גולם" ושוב אל פריה "אכפת לך שהוא יחמם אותי?" פריה מניעה בראשה לשלילה.
אני פותח את המעיל, ניגש אל מאחורי הארטיק המתקרא ציונה ועוטף אותה כמיטב יכולתי. עוד נותר משהו מהזקפה שסידרה לי פריה, ואני תוהה אם ציונה חשה בה. "המממ... ככה נעים." היא אומרת והבנות שוב מתחבקות.
שני נערים עוברים ברחוב, מקפיצים כדורסל. אנחנו ממהרים להתנתק, כאילו שנתפסנו מעתיקים שיעורים או משהו. ציונה צוחקת עלינו, אבל מבינה שחששנו שמישהו שמכיר אותנו יראה.
"למה לא תכנסי אלינו?" מציעה פריה.
"אי אפשר. ציון מחכה."
מחלחלת אלי ואל פריה ההבנה שגם למזגזגים יש מוסכמות ונאמנות. הציונים עושים *הכל* ביחד. "החיבוק הזה היה באישור מיוחד." היא מסבירה לנו.
וגם זה... - והיא חופנת את פניה של פריה ומצמידה נשיקה ארוכה על שפתיה. נשיקה ללא לשון, אבל בהחלט אינטימית.
תאמרו שגם בחיבוקים שקדמו לזה הייתה אינטימיות? אכן. אפילו רבה יותר מאשר בנשיקה הזו, אבל נשיקה על השפתיים זו כבר הצהרה, וההצהרה הזו אומרת דבר אחד: ס ק ס!
פריה זורמת עם האירוע. אח"כ מבקשת ציונה, "לאור מה שקרה הרגע" לדבר כמה דקות ביחידות עם פריה. אני משאיר לציונה את המעיל שלי, ובעוד הן פוסעות אל המכונית, אני רץ הביתה.

חצי שעה לקח לפריה לחזור. טיפסתי על הקירות.
"לא היה כלום." היא מצהירה מייד בכניסה.
"פשיו!" אני מוחה בהומור זעה-קרה-מדומה מהמצח.
"כבר 100 שנה אני אומר לך - אם יוצא לך להיות עם אשה, לכי על זה! אל תשאלי אותי אפילו! (רק ספרי לי את הפרטים אחר-כך)."
"נו... תפסיק עם השטויות שלך, אני רצינית עכשיו."
"או-קיי, או-קיי... אז על מה דיברתן?"
"היא אמרה שהיא קולטת אותי, ושהיא ממש חושבת שאנחנו צריכים קודים."
"ו...?"
"ו... אני לא יודעת. אני צריכה לחשוב. זה מהר מדי. זה מסוכן לנו."
"את אוהבת אותי?"
"ברור."
"פריה - אני אוהב אותך, את כל החיים שלי. שום דבר לא מסוכן לנו. ואנחנו לא נעשה שום דבר בלחץ, ושום דבר שאת לא רוצה."
"תגיד, אין שום דבר _ ש א ת ה _ לא רוצה שיקרה?"
אני מתמהמה ואז אומר: "ראית איך ציונה אמרה שציון מחכה? היא לא נשמעה מאוכזבת מזה. היא הייתה שלמה עם זה. זה לא קו אדום _ ש ה ו א _ שם לה, זה שניהם ביחד. זה מה _ ש ה י א _ צריכה. היא צריכה את הגבול הזה בדיוק כמוהו."
זה היה משל לאיך שאני מרגיש, ופריה הביטה בי בהבנה. בחיבה. פריאסורון שלה לא יעשה שום דבר בלעדיה, או בלי הסכמתה.
החלטנו שבינתיים לא נקבע שום קודים. החלטנו שקודים יכולים גם לבלבל. החלטנו שאנחנו זוג יונים והכי שווים בעולם, והחלטנו שכדאי שנלך כבר לישון.



ששי בצהריים. הילדים אצל הסבים. הבית כבר מצוחצח. פיק ברכיים מלווה אותנו מהבוקר.
ההתרגשות מנעה מאיתנו שינה בלילה, אבל הצלחנו לחטוף תנומת צהריים קלה. כשאנחנו קמים אני חושב שעלה לי החום. בדיקה. לא- זו רק ההתרגשות.
מתקלחים ויורדים לבשל.
רק התחלתי לחתוך את הירקות - צלצול בדלת. היין הגיע ואיתו הציונים. הם החליטו להפתיע ולאפות את העוגה אצלינו (אם זה בסדר) "כדי שיהיה לנו זמן להיות יחד ולהזכר בימים הטובים בחופשה בחו"ל." מתבדח ציון. מבחינתנו זו הקלה גדולה במתח. תודה לציונים על האינטליגנציה הרגשית שלהם. ועל הכימיה, כמובן.
כולם עסוקים במטבח הצפוף; קוצצים, מרדדים, מוזגים ומקציפים. חגיגה של ניחוחות וצבעים. ההתעסקות המשותפת בבישול, השיחה הקולחת, החיכוך התמים-באמת של גוף בגוף כשאנו מתנהלים ארבעתינו במטבח הקטן... נינוחות. זה מה שהרגשתי.
עוד מעט יגיעו הישראלים, וכולם צריכים להתקלח. לא - החגיגה לא התחילה. נכנסים כולם לחוד, ויוצאים מבושמים ורגועים.
הציונים הקפידו ללבוש בגדים שידגישו את חיטוביהם. פריאסורית מחליטה ללבוש שמלה שתדגיש את חמוקיה. נכון שהיא באה רק לצפות - אבל אם כולם יפים, אז גם היא רוצה להיות יפה. (מעניין מה תרצה כשכולם יהיו ערומים?). אני לובש מכנס פשתן דק ורך בצבע חול, עם חולצה קצרה תואמת (הבית מאד מחומם לקראת האירוע)...
ממתינים לישראלים בסלון. ציון מוריד נעליים, נשכב עם ראשו על ירכה של ציונה - שמלטפת מבלי משים את תלתליו השחורים. פריאסורית מחמיאה לה על העגילים שלה, והיא מחזירה במחמאה על השמלה. אני מנגן קצת בגיטרה. כשאני מפסיק ציון מבקש עוד שיר.
צלצול. הישראלים כאן. אני פותח. אין לי מושג איך הם נראים.
ישראלה היא הפתעה מתוקה בגובה מטר וחצי על עקבים דקים. היא שמנמונת, לבנה מאד, ובעלת עור חלק במיוחד. שערה צבוע שחור. היא מושיטה לי מעיל פשוט שמתחתיו שמלה סגולה כהה עם מחשוף נועז על זוג שדי ענק. וההתנהלות שלה- פצצת שמחה קטנה ואנרגטית. רק ראתה אותי - מייד חיבקה אותי בחום, וצבעה את לחיי בשני סימני שפתיים מהשפתון האדום הבוהק שלה. פלטה כלפי: "נו, אז אתה באמת חמודי כמו שציונה הבטיחה. פשוט ילדון חמוד." ספקה כפיה, ופנתה לחבק את שאר הנוכחים בלי להמתין לתשובה.
ישראל היה כהה, עם שער מאפיר ומבנה גוף מלא אבל מוצק. הייתי מגדיר אותו כ"קשיח". הוא לבש חולצת צוארון מכופתרת אלגנטית בצבע כחול עמוק, ומכנסיים מחוייטים. הוא נעל מוקסינים יקרים מעור. קמטי חיוך יפים בצידי עיניו והוא מקרין בטחון עצמי מהול בהומור.
אני רואה דרך הבגדים את אותו מושבניק ששמעתי בטלפון. חסרה העניבה, מעיל החליפה... נראה כאילו בחרו את מיטב בגדיהם - וזה מחמיא לי.
"המופע הגיע" הוא ממשיך את הקו של השיחה מהשבוע הקודם, ומוסיף בשקט לאזני בלבד: "אני מקווה שפריאסורית תצא מסופקת." מבטו קבוע על פריאסורית כשהוא אומר את זה, והמבט הזה נראה רעב. הבנאדם ישיר, וזה מוצא חן בעיניי.
חייכתי אליו, משועשע מכפל המשמעות של "מסופקת".

הארוחה הייתה נעימה. אורות מעומעמים, נרות, והמטעמים שהוכנו באהבה והרמוניה קודם לכן. הישראלים התעקשו שפריה ואני נשב זה מול זה במרכז השלחן. הנשים ישבו מצדדי, והגברים לצד פריה. הם לא ישבו מול בני זוגם, אלא ישראלים מול ציונים. ציון, שהיה - כך מסתבר - מלצר וגם ברמן בצעירותו, ישב הכי קרוב למטבח, והשתלט על ההגשה. השיחה הייתה נעימה, אם כי פחות זורמת וקולחת ואינטימית מהשיחות שהיו לנו עם הציונים.
ישראלה ביודעה שאני הוא שיזם את המפגש, הרשתה לעצמה להשתמש הרבה בידיים כשדיברה אלי. המגע שלה היה נעים. לא היה בו משהו מיני במיוחד, אבל הייתה בו הבעת קירבה... שלא במקומה. פריה עקבה בעיניה אחרי כל נגיעה כזו, אבל לא אמרה כלום. כשציון ראה שזה נמשך, הוא פשוט אמר לישראלה שאין לנו קודים. באותו רגע היא הורידה את היד מהכתף שלי, כשהיא מסתכלת על פריה במבט מתנצל. "אוווה, סליחה. אני קצת אימפולסיבית." הודיעה. פריה חייכה. חוסר הזדון של ישראלה היה בולט, ופריה אמרה לה שזה בסדר. "הרבה נשים אחזו בו בכתף, והוא לא נכנסת להריון מזה." צחקה.
כשבישלנו, ציון אמר לנו שרוב האוכל ישאר על הצלחות - והוא צדק. למרות הגיזרה המלאה של הישראלים, הם אכלו במתינות רבה. טעמו מהכל -אבל רק מעט. גם עם היין אף אחד לא הגזים. אנשים נבונים. רצוי להרגיש קלילים כשהולכים לתנות אהבים.
עברנו לסלון לתה ועוגה. כולם אכלו פרוסות דקות, ורק התה נגמע בכמויות. אחד אחד פרשו הציונים והישראלים לשירותים, ואני הנחתי שכולם רוצים להקפיד על הגיינה באיזורים האינטימיים לפני שמתחילים. לחשתי לפריה את דעתי, והיא אמרה שגם היא תעשה כך. "ליתר בטחון?" שאלתי. "אנחנו לא מחוייבים להשאר בסלון איתם, נכון?" החזירה לי בשאלה וקריצה.
ציון וישראל הזיזו הצידה בזהירות את השלחן הקטן שבסלון, התה והספלים והעוגה עוד עליו. ארבעתם התיישבו על השטיח, וישראלה ביקשה מאיתנו לשבת לידם על השטיח. רק בהתחלה.
ישראל הסביר: "בדרך כלל כשיש זוגות שעוד לא זגזגו יחד, אז הם משחקים משהו שיעזור להם להכניס את הפילפל".
"שיעזור להם להכניס. - וזהו." צחקה ישראלה.
"בעיקר כשיש יותר משני זוגות" הוסיף ישראל, מבטו על פריה.
ציון מיהר להבהיר: "יש לנו רק שני זוגות, אבל תסתכלו על זה ככה," פנה אלי ואל פריה "גם ציונה ואני כשאנחנו לגמרי לבד, אנחנו עדיין צריכים להכנס לאוירה. ככה זה, כשרוצים לפעמים אי-אפשר. כשאפשר לפעמים לא מרגישים מוכנים..."
"אז מתכוננים" סיכמה ציונה.
"או-קיי, אז למה אנחנו יושבים אתכם?" שאלה פריה.
"אתם לא חייבים," אמרה ישראלה, "אבל בהתחלה זה תמים. וזה כיף. לפחות מה שאנחנו אירגנו." ובזאת קמה וניגשה אל ארון המעילים, והוציאה מהמעיל שלה סדין ועליו מצוירות צורות הנדסיות בצבעים עליזים.
"אה, אני מתה על המשחק הזה" אמרה פריה.
"שיחקת בו מאז שיית ילדה?" שאל ציון.
"לא זוכרת, לא. לא נראה לי."
"את זוכרת איזה פלונטרים נוצרים?" הוסיף.
"בהתחלה תשחקו איתנו," הצהירה ישראלה, "וכשנתחיל לתת עונשים שמורידים בגדים - תוכלו לפרוש".
"חחחחחחחח - זה כאילו הם יוצאים לעונש." אמרה לישראל.
"לא נורא, אם הם ירצו תמיד אפשר לפצות אותם" אמר כשהוא מחייך אליה, ואחר כך אלי.

הוגרלתי להיות הראשון על הסדין. רגל ימין על העיגול הכחול. התחלה מעולה. התחלה ברגל ימין. ועוד ממש במרכז הסדין - יהיה לי קל להגיע לשאר הצורות.
ציונה הייתה הבאה בתור, עם יד על משולש אדום. היא בחרה מיקום קרוב מאד אלי.
במהרה היינו כולנו על הסדין, והסבב השני החל. רגל שמאל על ריבוע אדום. נאלצתי להעביר את רגלי ממש בין רגליה של ציונה. אהבתי את זה. הסתכלתי על פריה. היא חייכה אלי, ועשתה תנועות של "נו נו נו" עם האצבע.
אחרי שלושה סיבובים הודיעה ישראלה שעוברים לקלפי הנגיעות. ואז היא אמרה לפריה ולי שבשלב הזה אנחנו יכולים לפרוש ברגע שלא נרגיש בנח.
איך היא הצליחה לקרוא את הקלפים כשראשה על המשולש הירוק ליד הרגל שלי, ויד אחת שלה מושטת מסביב לציונה ועד לעיגול האדום - נשגב מבינתי.
המשימה הבאה שלי הייתה מרפק-ברך. הפירוש היה שעלי לבחור ברך של משתתף אחר ולגעת בה עם מרפק שלי, או לבחור מרפק ולגעת בו עם ברך שלי.
הכללים קבעו ששלוש נקודות מגע חייבות להשאר תמיד. שתיים לבחירתי מהתורות הקודמים, ואחת חדשה.
רגל ימין שלי הייתה מאד יציבה. רגל שמאל הייתה עדיין בין ירכיה של ציונה - מגע נעים מכדי לוותר עליו. לכן ויתרתי על היד שעל המשולש הכחול, ואת המרפק שלה הנחתי על הברך של ציון.
מבחינת ציון זה נחשב שהברך שלו שבויה, ולכן אסור לו לנתק אותה מהמרפק שלי למשך תור אחד. ציונה "שבתה" את הברך השניה של בעלה עם האוזן שלה, והייתה כעת מקופלת בתנוחה מגוחכת. כשהגיע התור של ציון הוא קיבל "ברך-טוסיק", אבל שתי הברכיים שלו היו שבויות. החלפנו לו קלף ל- "רגל-כתף"... לא היה לו סיכוי והוא נפסל וקיבל עונש. לא היינו עדיין בשלב עונשי ההתפשטות.
במקום זה הוא קיבל להעניק מסג' לפי בחירתו עד התור הבא שלו.
הוא ניגש אל פריה ולחש לה באוזן. היא הנהנה בראשה בהסכמה, ואז הוא ניגש מאחורי והחל לעסות לי את השכמות והכתפיים. ת ע נ ו ג.
התורות נמשכו, והמסג' של ציון נידנד אותי ואת כל מי שנוגע בי. הרגל - שעדיין הייתה בין ירכיה של ציונה - השתפשפה קלות בעורה החשוף, והשמלה שלה נמשכה מעט יותר גבוה.
כולם נזהרו מאד שלא להכניס את פריה לתנוחות שבהן תרגיש מאויימת, ונראה לי שזה התחיל לתסכל אותה. עדיין לא היה שום סקס הרי, ופריה אוהבת לשחק. אבל ישראלה שינתה את זה כאשר קיבלה כרטיס "אמה-מפשעה". זה היה הכרטיס הראשון שהופיע שהכיל איבר אינטימי יותר מאשר טוסיק. ישראלה יכלה לבחור בין פסילה, המפשעה שלי, או המפשעה של פריה. (האחרים לא היו נגישים לה).
פריה נראתה מתוחה, ומעט מבוהלת בזמן שישראלה קירבה את האמה שלה אל בין ירכיה. היא לבשה שמלה, והייתה רכונה בתנוחה שלא איפשרה לישראלה להגיע למפשעה, אלא מתוך השמלה. רגע לפני המגע ישראלה אמרה לה בחיוך נבזי-שובב: "את יכולה לפרוש...", ופריה - מאותגרת - השיבה שזה בסדר בינתיים.
מעט אחר כך נפסל ישראל (לדעתי בכוונה) ונענש בהענקת מסג' בגב. הוא בחר בפריה. הנידנודים גרמו לה בודאי לחיכוך המפשעה עם האמה של ישראלה. היא נראתה מעט סמוקה - אבל לא ביקשה לפרוש. ניסיתי לצוד את מבטה, אבל היא נמנעה מלפגוש את עיניי.
הקלפים הבאים כבר הכילו מגעים אינטימיים יותר, ועונש ההתפשטות הוחל. כשפריה החליטה לפרוש, העניינים היו כבר די חמים.
ישראלה הקטנטונת לבשה רק חזיה, והיא שכבה על צידה כשציון (לבוש בתחתוני בוקסר וגרב אחת) יושב על הישבן שלה בגלל קלף "טוסיק-טוסיק".
פריה ויתרה רק על גרביה. היא ישבה עם עקב על ברך שלי, ראשה מונח על חזהו של ישראל, ומבושיה אמנם מוסתרים בשמלה, אבל כל משקלה מופעל עליהם, והם מונחים עדיין על אמתה של ישראלה, הפרושה על הרצפה.
אני (בשל עמדת הפתיחה הנוחה שלי) לא נענשתי בכלל. אבל יד אחת שלי הייתה מונחת על בטנה החשופה של ציונה, רגל הייתה מתחת לישבנו הערום של ישראל, והראש היה על הכתף של פריה.
בנקודה זו קיבל ציון עונש התפשטות והוא ויתר על הבוקסר ולא על הגרב. ציון מתחזק את גופו חלק כמו ילד. ברגע שנחשף האיבר שלו, במצב חצי-זיקפה, במרחק 20 ס"מ מעיניה של פריה - היא קמה ויצאה מתחומי הסדין.

ניגשתי מייד אליה. המשחק התפרק. כולם התיישבו והביטו בנו, לא יודעים מה לעשות כעת.
חיבקתי אותה, נתתי לה להליט את פניה בחזי, הרכנתי את פי אל אזנה ושאלתי בלחש מה היא רוצה שיקרה עכשיו. היא גילתה את פניה כדי לענות לי שהיא פשוט פועלת לפי מה שקבענו.
ציונה היססה, אבל בכל זאת התערבה: "את בסדר?" פריה הושיטה אליה יד כקוראת לה, וציונה קמה וניגשה אלינו, לוקחת את היד שחברתה הציעה לה.
"אתם יכולים להמשיך?" שאלה אותה פריה.
"זה מה שאת רוצה?" נענתה בשאלה.
"אני קצת - לא יודעת. בילבול כזה." והיא עזבה אותי וחיבקה את ציונה הלבושה בבגדים תחתוניים בלבד. החיבוק הזה היה קצר. לא מתאים לפריה להיות במרכז ההצגה. בכלל לא. היא עברה הרבה בשבוע האחרון. היא התכוננה נפשית לערב הזה בדיוק כמוני, ומסתבר שגם היא פיתחה סקרנות.
"כן, אני רוצה שתמשיכו." היא אמרה.
אחר כך ציונה שאלה אותה משהו בסוד. פריה הצביעה על עצמה בהיסוס.
בדיעבד נודע לי שציונה שאלה אותה אם היא מאפשרת לערב להימשך עבורי, או שהיא עצמה רוצה לראות מה קורה. פריה הצביעה על עצמה כאומרת שהיא עצמה פיתחה סקרנות.
תגובתה של ציונה הייתה חיוך גדול.
"אתם צריכים פרטיות?" שאלתי.
"אני לא צריכה שום פרטיות," אמרה ציונה שהפנטזיה שלה להצטרף לחשפניות מקבלת כעת מימוש חלקי. היא מיקדה בי את המבט שלה. זה לפתע לא נראה כמו המבט _ ש ל ה _. זה היה מבט מתריס. חצוף. זנותי. ציונה נכנסה לתפקיד - היא חשפנית.
"אני עדיין מרגישה את היד שלך על הבטן שלי." היא ליטפה באצבע אחת את הבטן שלה במעגלים קטנים, במקום בו הייתה היד שלי מונחת בסוף המשחק. אחר כך התחילה לנדנד את הישבן מצד לצד. ציון קם, ניגש למערכת שלנו ובחר דיסק שקט לרקע. ציונה המשיכה להתנועע כמו חתולה, המבט שלה עלי, אבל כעת הוא היה דומה למבט החם שנתנה לי בבית הקפה. היא הורידה את החזיה בתנועות סקסיות, וניגשה אלי קרוב. קרוב מאד. כשהשפתיים שלה היו במרחק 3 ס"מ מהסנטר שלי היא אמרה: "לפריה יש אותה מידה כמו שלי. זו מתנה ממני אליה." ואז היא הלבישה את החזיה על הראש שלי. כמו קרניים. אחר כך לקחה את ידה של פריה והניחה על שידה השמאלי. "אני אוהבת אותך מכל הלב." אמרה לה.
לפתע סובבה ציונה את ישבנה אלינו, נותנת לפלח עכוזה לשפשף מעט את הבליטה שנוצרה במכנס שלי. מכנס פשתן דק שלא יכל להסתיר את תחושותי. תהיתי באותו רגע אם בתת-מודע בחרתי מכנס שיחשוף אותי ככה.
ציונה ירדה על ארבע. כך היא זחלה לעברו של ישראל, שהיה מרותק לסצנה. הוא היה ישוב ישיבה מזרחית, והיא על ארבע מולו. היא הרימה יד אחת, ודחפה אותו באצבעה במרכז חזהו. "שכב!" היא ציוותה.
ישראל הוא שובר-קרח מוצלח לא פחות מציונה. הוא ישיר עד כדי בוטות, ויש לו ליבידו אדיר. הוא נשכב על גבו, וראיתי שצדקתי בכינוי שבחרתי למבנה גופו... "קשיח".
אותה האצבע שדחפה אותו לשכב ליטפה כעת את אונו מעלה ומטה. ישראלה ישבה קרוב קרוב והביטה בסצנה בתשוקה, וכשציונה החליפה את האצבע בשפתיה, וישראל החל להשמיע גניחות, נתנה ישראלה לאצבע שלה לטייל אל בין ירכיה.
פריה ואני עדיין עומדים ליד ההתרחשות שעל השטיח. ציון עדיין ליד המערכת, מביט בשנינו בחיבה. הוא התקרב אלינו וסימן בראשו לעבר הכורסה, כאומר: "אורחים יקרים, שבו ותהנו מההצגה".
ישבנו.
ישראלה לא שמה לב אלינו כלל. היא הייתה שקועה באוננות, תוך צפיה בליקוקים שציונה מעניקה לבעלה. שני האחרונים היו כמובן שקועים במעשיהם. ציון התיישב מאחורי ישראלה, חיבק את גופה העגלגל ברגליו, והחל מלטף את עורה ומנשק את עורפה. נשימותיה נעשו כבדות יותר, והיא נלחמה בעיניה שלא תעצמנה - היא נהנתה לראות את הזוג השני.
ניכר שציונה יודעת לכוון את ישראל לפי הקצב שהיא מעוניינת, וכשהגניחות שלו נהיו תדירות ורמות - היא עזבה את הזין שלו לחלוטין. היא ניגשה ללחוש משהו על אוזנו, והוא בתגובה התיישב. הוא ישב שעון על ידיו לאחור, ורגליו פשוטות לפנים בפישוק. והמבט שלו...
המבט שלו היה מונח... - עלינו.
רק אז הבחנתי בעצמי. ובפריה. הבחנתי שאני מרותק למתרחש - אבל שאני מתייחס לעצמי באופן מובהק כצופה מהצד. רוב זיקפתי כמעט אבדה. הבחנתי גם שפריה אוחזת באמת ידי אחיזה איתנה, שהיא מרותקת לסצנה - עיניה מתרוצצות בין המשתתפים, בולעות הכל. וידה השניה... מלטפת את ירכה בהיסח הדעת. היא לא הייתה מודעת לזה כלל - אני בטוח. אני מכיר את הפריאסורית שלי.
ציונה לא הפקירה את ישראל חלילה. כל העניין נמשך שניה: הוא התיישב פרקדן והישיר מבט אלינו. היא עשתה בדיוק כמוהו שתי שניות אחריו. הפישוק שלה היה רחב בהרבה מזה של ישראל, והפות והערוה שלה היו חלקים לחלוטין. כמו ילדה. רגלה הייתה על רגלו והם ישבו צמוד-צמוד.
אז היא אמרה לי: "תסתכל עלי. אני רוצה לראות את העיניים שלך עלי כל הזמן."
מייד אחריה אמר ישראל לפריה: "בובה, שהעיניים שלך לא ירדו ממני. אני רוצה לראות את העיניים על שלי. מותר לך לטייל עם העיניים על הגוף שלי, שילטפו לי קצת את הזין - אבל שיחזרו מהר אל המבט שלי. אני רוצה לראות אותך מסתכלת עלי!"
אין לי מושג איך פריה הגיבה. מלבד שאחיזתה על האמה שלי התחזקה מעט, ואחרי מספר רגעים רפתה שוב.
העיניים שלי היו על ציונה, והזקפה התחילה לחזור אלי. הם הפכו אותנו למעין 'צופים פעילים'. זה גירה אותי.
מיד אחר כך הם התחילו לאונן אחד לשני. ישראל (גס וישיר) מיהר להכניס שתי אצבעות לציונה מייד ברגע שהרגיש שהיא לחה מספיק.
היא שיחקה בו בין ליטופים עדינים ובין אוננות אגרסיבית לסירוגין, חופנת מדי פעם גם את שק האשכים שלו.
התקשחתי עוד. המבט שלה לא ירד ממני. חשף אותי ואת ההתרגשות שלי. מדי פעם היא הציצה אל הבליטה שלי - שכבר החלה להכאיב תחת לחץ התחתונים - וחזרה להביט בעיניי בחיוך מרוצה. חיוך שכמו אומר לי: ,אתה ערום חביבי. ערום לא פחות ממני. ואתה עושה פה סקס לא פחות ממני." היא שיגעה אותי.
אלא יודע מה בדיוק עבר על פריה באותו זמן, אבל ידעתי שהיא מגורה.
היא זזה בכורסה מדי פעם. האחיזה שלה באמה שלי התחלפה בליטוף. ליטוף מאד מסויים: תנועה של אצבע-האמה (נו, זאת הארוכה שבאמצע שעושים איתה "זיבי")... תנועה שהיא עושה באצבע הזו כשהיא מאוננת. כן, ידעתי שהיא מגורה.
מידי פעם היה ישראל מדריך את המבט שלה במילים. הוא היה מורה לה להסתכל "איך היד היפה הזאת מאוננת על הזין הקשה שלי" או לחילופין "תני לי לראות את העיניים שלך. תני לי לראות איך החירמונים שלנו מדליקים אותך. יופי- ככה, מתוקה. תתפתלי בכורסה. שכולנו נדע מה רטוב לך שם."
הוא היה גס. מאד שונה מציון וממני. אבל היא קיבלה את זה. וההתפתלות שלה בכורסה הייתה מורגשת בהחלט.
ברקע מאחורי ציונה הבחנתי שציון חדל מליטופים ונישוקים. הוא נעמד והגיש את הפין שלו לפיה של ישראלה. ומה שהיא עשתה גרם לי לראשונה להסיר את המבט מציונה ולמקד אותו עליהם. שתי המציצות הראשונות שהעניקה לציון היו "רגילות". בשלישית היא העמיקה את אחיזתה בזין שלו, כשהיא תופסת ומלטפת בידה מאחורי האשכים. בפעם הרביעית היא פשוט הכניסה את כולו. ראיתי דברים כאלו בסרטים, אבל *הלו!* פה זה הסלון שלי.
ישראלה נשארה עם כל אונו של ציון בתוכה במשך מספר שניות ארוכות - ושיחררה. ציון החזיק בעדינות את ראשה בידיו. ראשו שלו היה שמוט לאחור בהנאה.
העיניים שלי עברו עכשיו על ארבעת המשתתפים והלחץ בתחתונים שלי היה בלתי נסבל. פריה כנראה גם רותקה על-ידי הסצנה שמאחור. ישראל הפסיק לדובב אותה כשראה לאן עיניה הולכות. היא (פריה) נצמדה אלי ושמתי לב שהיא נושמת מעט בכבדות.
ציונה - שאוהבת שצופים בה - עזבה את ישראל ונעמדה. היא התקרבה אלי וסובבה את גבה אלי - מסתירה לי את ההתרחשות בין ציון וישראלה. אבל אז היא זיכתה אותי בהופעה אחרת. היא התכופפה לפנים, הקשיתה את גבה וכך הבליטה את הכוס לאחור. ואז היא התחילה לאונן. לא זמן רב, כי ישראל זחל אל בין רגליה והתחיל ללקק. בניגוד להתנהגותו עד כה, הליקוק שלו היה איטי ועדין, כשהוא מתחיל בשפתיים החיצוניות ועובר בהדרגה לאיזורים יותר ארוגניים.
מאחורי ציונה וישראל המשיכה ישראלה להעניק את הגרון העמוק שלה לציון. זיהיתי את הקולות הגרוניים, וגם ציון החל להאנח - לראשונה הערב. האנחות שלו התחזקו - ואז נחלשו והפכו לציוץ. ציון גמר.
פריה לקחה נשימה עמוקה לידי.
ציון חזר להאנח - או בעצם היו אלו אנקות, כשישראלה המשיכה למצוץ ממנו את הזרע. לא יכולתי לראות את זה, אבל אני מכיר את הצליל, כשזה נהייה רגיש מדי...
כשהקולות של ציון התחלפו להימהומי הנאה ולנשיקות (הבנתי שהוא וישראלה עברו להתרפקות חמימה של אחרי) חזרה ציונה לדבר. אבל לא אלי. הפעה היא פנתה אל פריה.
"פריאסורית..."
אשתי לא ענתה לה. כבר אמרתי קודם - לוקח לה זמן.
ציונה קראה לה שוב: "פריאההה...סורית" הטיפול של ישראל התחיל להשפיע.
פריה חשה עצמה נאלצת להתנתק מהפאסיביות וענתה "מה" חלוש, צרוד ממתח מיני.
"את חברה שלי, פריאסורית, נכון?"
"כן" (שוב חלוש)
ציונה התקשתה לדבר. הגירוי שלה גדל. אולי כשראתה את בעלה גומר. אולי עצם הדיבור עם פריה - היא התחילה להתקרב לאורגזמה שלה.
"פריאסורית, את - אההה - את מסתכלת עלי?"
"כן" (הפעם ברור יותר).
"אני אוהבת להיות חברה שלך - אל ת... -ההאההה- אל תפס..סיקי להיות חברה שלי, טוב?"
אין תשובה.
"תסתכלי על הזין של פריאסורון!" בוטות שלא איפיינה את ציונה. אבל פריה עשתה מה שנאמר לה.
"איך הוא?"
"עומד..."
"אההה. תפסיק. ישרא... רגע.."
ישראל הירפה מציונה, וציונה הסתובבה אלינו. היא דחפה את פריה ואותי, מפלסת לה מקום ישיבה בינינו. היא הניחה רגל על הירך שלי. השוק שלה מתחככת מעט בזקפה שלי. רגל שניה היא הניחה על שתי ירכיה של פריה. היא הביטה בפריה במבט שואל. מרשה?
פריה היססה. היא נבהלה מעט. היא הסתכלה על השוק המתחככת בי. אני רעדתי מרוב תשוקה. פיזית. רעדתי.
"ישראל, תמשיך" אמרה ציונה.
"תחזיקי" היא הורתה לפריה להחזיק לה את הרגל.
ישראל לא המתין עוד לראות איך אנחנו מגיבים. הוא קרב לספה על ברכיו, וצלל לתוך מבושיה של ציונה. האנחות שהשמיעה, פיתולי האגן (שהזיזו את השוק שהתחככה בזיכרותי), המבטים שתלתה בפריה ובי לסירוגין... הרגל המונחת על פריה החלה להחליק כלפי מטה, ואז פריה אחזה בה כפי שהתבקשה קודם. הבטתי בה, באשתי. לא יכלתי להאמין שאנחנו באמת שם. שפתיה היו כהות מזרימת דם מוגברת. ידעתי שגם שלי. הרעד שאחז בי קודם פסק, אבל הייתי על סף פורקן. הגירוי הפסיכולוגי לבדו יכול היה לגרום לפיצוץ, וכעת שציונה מתחככת בי...
פריה חשה במבטי והסתכלה עלי. עשיתי תנועה של "וואו" עם השפתיים, אבל ללא קול. היא הגיבה בהנהון והרמת גבות כסימן לפליאה/הערכה והסכמה.
הרגשתי שאני לא יכול להתאפק. או שאני קם משם מייד - או שאני גומר. אמרתי לפריה, שוב בקול אילם: "אני הולך לגמור".
פריה העבירה את מבטה אל האוהל שנוצר במכנסיי. אני לא זוכר מתי הייתי כל-כך קשה. הזקפה מותחת אפילו את התחתונים, והגירוי העצום ממסך את תחושת הלחץ המכאיב שהבד הפעיל עלי.
פריה החזירה את המבט אלי, ושוב סימנתי לה: "אני לא יכול - אני גומר".
ציונה הבחינה מתוך גניחותיה המתחזקות בשיחה המאילמת ביני לזוגתי, והצליחה לקלוט את משמעות המילים שהגיתי ללא קול. היא הושיטה יד לסנטר לש פריה וסובבה את מבטה אליה.
"תרשי לו" היא מלמלה בין האנחות שלה.
"גם את רוצה... הההייי... -תרשיי היי לווווו".
המבט של פריה היה מהופנט אל ציונה. ציונה אהבה את זה. היא עצמה עיניה בריכוז כדי לא לגמור, ולחשה -מתאפקת בקושי לעכב את האורגזמה תחת ליקוקיו של ישראל- "תרשי לו, תרשי לו, תרשששיי לו. בבקשה... תרשי..."
התחינות נמשכו שניות בודדות. הגירוי שלי רק התחזק מהן, וגם אני הייתי כבר במאמץ כביר להתאפק.
מולינו על השטיח רכנה ישראלה על הברכיים והמרפקים, מוסיפה לסימפוניה את קולותיה שלה. ציון היה מאחוריה על בירכיו, מעביר ליקוקים ארוכים מהדגדגן שלה ועד פי-הטבעת וחזרה. כבר הייתה לו זקפה שניה, והוא הלך והגביר את קצב הליקוקים. ישראלה הפכה יותר קולנית, וזה משך את תשומת ליבה של פריה. היא הסיטה את מבטה אל ישראלה וציון. בינתיים ציונה עדיין מחזיקה מעמד, וכל הזמן לוחשת לפריה ש'תרשה לי'.
המבט של פריה היה ממוקד בזקפה החדשה של ציון. בלי להסיר את העיניים ממנו היא לקחה את היד של ציונה שעדיין הייתה אוחזת את סנטרה ונשקה לה.
"אני מרשה".
אחר כך היא ליכסנה אלי מבט. לעולם לא אשכח את המבט הזה. הוא אמר: אמון, חיבה, ריגוש, שיתוף, חדוה אישית שלה, ומעל לכל - אהבה אלי.
גם ציונה - שפקחה את עיניה - הביטה בי עכשיו.
"תהייה שלי." היא אמרה. "אתה גומר עכשיו בשבילי!"
פריה התחילה ללקק את אצבעוה ידה של ציונה, שאותה היא עדיין החזיקה בידיה.ישראל המשיך כמו מטורף להשתולל עם הלשון על הדגדגן של ציונה, ולחדור אותה בשתי אצבעות בקצב מטורף. גם הוא נאנח. מהמאמץ הפיזי כמו גם מהגירוי.
ציונה הזיזה את השוק מעל הזין שלי, והתחילה לחפש אותו בידה הפנויה, נלחמת בגומי של התחתונים. כשהיא תפשה אותו סוף-סוף היא תלתה את מבטה בי. עינינו ננעלו. שנינו החזקנו אותן פקוחות בכח, כנגד הדחף לסגור אותן בזמן הגמירה.
ידה של ציונה נגעה בי פחות משתי שניות- כשהצעקה נפלטה ממני. זה הצליל הכי מוזר שפלטתי בחיים שלי. הזרע השפריץ על החולצה שלי ועל היד של ציונה.
הקריאה שהשמעתי הייתה כל מה שציונה חיכתה לו. היא הפסיקה להתאפק וגמרה לתוך הפנים של ישראל, הרגליים שלה נמתחות ומתכווצות בתנועות של שחיית צפרדע, ירכיה רועדות.
כשהאורגזמה שלה פסקה היא התחילה ללטף את הזין שלי, ההולך ומתכווץ.
אני אומר "התחילה" כי אני גמרתי מהמגע הראשון, היא לא הספיקה בכלל ללטף ולשפשף.
ישראלה הייתה גם היא קרובה לאורגזמה, אבל היא עצרה את ציון.
"חכה... זרע... חכה..." הוא שחרר את אחיזתו בירכיה, והיא זחלה אלי על שש. בלי שציונה תזיז את היד מהזין שלי, החלה ישראלה ללקק מעליו את הזרע, בעוד שציון חוזר למלאכתו.
"ישראלה היא אקסטרימיסטית." הסבירה לי ציונה במבט רציני.
זה נשמע לי באותו רגע מאד מצחיק. פרצתי בצחוק היסטרי משחרר, וציונה צחקה איתי. ישראלה גמרה בעודנו צוחקים, תוך כדי שהיא מלקקת טיפות זרע אחרונות מהיד של ציונה, ותוך כדי שאנחנו צוחקים.
האורגזמה שלה החזירה את אוירת הסקס והצחוק נרגע.

שתי הנשים תלו בי מבטים מלאי רוך. וישראלה נפנתה להודות לציון (שסרב להתנשק איתה לאור הנוזלים האחרונים ששתתה). פריה הביטה בי גם היא. היד של ציונה עדיין הייתה בידה. ידה השניה הייתה עמוק בין קפלי שמלתה. חייכתי אליה, שמח לראות שהיא השתתפה בשמחה... אבל מסתבר שפריה רק התחילה.
היא לא גמרה, והייחום עדיין ניכר עליה, פניה סמוקות, שפתיה ארגמן, ידיה רועדות, ווריד פועם בצוארה.
החיוך שלה אלי נמוך, ומבטה נפנה לזקפה של ציון. היא בהתה בו שניות בודדות, בזמן שישראלה ליטפה אותו, מודה לו על הטיפול.
לפתע היא קמה, עזבה את היד של ציונה, ונעמדה עמידת שש אל מול הזקפה של ציון (שעמד כעת על השטיח). היא הרימה אליו את מבטה, והוא אמר לה את אותם דברים שאמר בבית הקפה: "אני חושק בידידות שלך, ואני חושק בגוף שלך". הוא התכופף ושלך יד ללטף את שדיה שהיו עדיין ספונים בשמלתה.
פריה לא חיכתה יותר. היא לקחה את הזין של ציון ביד אחת, קירבה את לשונה וליקקה את הקצה בהיסוס. אחר כך היא הכניבה את כל הראש לפיה, והחלה להתמסר למציצה.
בינתיים ישראלה קילפה מעליה את השמלה דרך הרגליים, ואחר כך את החזיה והתחתונים.
ציון עודד את פריה. "פריאסורית!" הוא קרא מספר פעמים. ואמר לה שהוא רוצה אותה. אני בהיתי בסצנה. לא חשתי קנאה. חשתי גירוי. הזקפה שלי חזרה. זה היה שלוש דקות אחרי שגמרתי, אבל בהתחשב בנסיבות... הייתי מוכן שוב לפעולה.
ישראל שנעלם לכמה דקות הופיע לידי עם קונדום בידו. הוא עדיין לא גמר הלילה, והוא היה מוכן ומזומן. הוא הראה לי את הקונדום והניד בראשו לעבר פריה במבט שואל. הנהנתי לאות הסכמה.
ישראל סימת באצבעו על שפתיו שנהייה בשקט, הוא שם את הקונדום, וירד על ברכיו מאחורי פריאסורית שלי. היא הייתה רטובה ומוכנה. היא הייתה שקועה בציון, ולא הרגישה מה מתרחש עד שישראל אחז בישבנה בשתי ידיו, בעוד אשתו מכוונת אותו אל המטרה. הוא נכנס לאט לאט וחדר עד הסוף בחדירה ראשונה.
פריה הייתה מספיק רטובה שלא יידרשו חדירות קצרות מוקדמות.
מייד אחר כך, ישראל התחיל לדפוק. כשאני כותב "לדפוק" אני מתכוון לזה. בקצב של יותר מדפיקה לשניה, בתנועות ארוכות ועמוקות, שתי ידיו אוחזות בצידי הישבנים החמודים של אשתי. הוא הוציא ממנה את האויר. היא הגיבה באנחות מיידיות, מתאמצת לשמור את ציון בפיה. לא היה לה כל נסיון דומה, אבל נראה שהיא התמסרה לחלוטין.
ישראלה נשכבה על הגב וזחלה מתחתיה מתאמצת לעורר את הדגדגן, בעוד בעלה מרעיד את כל העסק ממעל.
ציונה ואני נותרנו שרועים על הספה, מתנשקים ומתלטפים, חוזרים לממש את המגע שהיה קודם קצר מדי. נכנסנו ל- 69 רגוע ומספק, וכשהקצב עלה, לבשתי גם אני קונדום, וציונה רכבה עלי, מפנה את גבה לאורגיה שמולינו ומשאירה לי להינות הן ממנה והן מהנוף.
חשקתי באשה שאני מזיין. חשקתי גם באשתי שלי. חשקתי באושרה של אשתי, ונהניתי לראות איך שלושת שותפיה מביאים אותה לסדרה של אורגזמות. פריאסורית יכולה להמשיך ולהמשיך כמו השפן של דורסל. כשישראל גמר בקולניות והלך להתנקות, החליף אותו ציון.אז הסתובבה ישראלה סביב עצמה, מציעה את מבושיה לפריה.
פריה היססה בהתחלה, אבל יש בה את הכמיהה הזו גם - והיא הושיטה ידה את המעדן המוצע, ואחר כך גם את לשונה.
כשאך טעמה את הפות של ישראלה החלה ישראלה לגמור. ישראלה אוהבת מתחילים. בעצם- ישראלה אוהבת הכל! האורגזמה הזו עוררה אורגזמה אצל פריה גם. שביעית? שמינית? קשה לספור אצלה...

הבילוי שלנו עם הציונים והישראלים נמשך עד השעות הקטנות. כולם גמרו לפחות שלוש פעמים. כולם טעמו מכולם. מלבד הגברים שהעניקו אמנם פה ושם מסאז' זה לזה - אבל ללא מיניות. מכיוון שכל השבת הייתה לרשות כולנו, והתריסים היו מוגפים - הלכנו כולנו לישון.
בצהריים התעוררתי מתוך חלום כחול. כשפתחתי עיניים ראיתי מולי כוס. ליקקתי את מה שראיתי, ואז קלטתי שמישהי מזיינת אותי, ועוד מישהי מלקקת את הביצים החלקות שלי.
הן החליטו לתת לי מתנה. ציון וישראל עדיין ישנו.

אכלנו כולנו את השאריות (הרבות) מארוחת הערב, והתרחצנו. כולנו היינו עדיין עייפים. הישראלים הודו לנו על הארוח, ואנו הודינו להם על החויה. ציפתה להם נסיעה ארוכה.
הציונים נשארו להדריך אותנו עוד מעט. הם הזהירו מפני רגשות שונים שעולים וצפים בימים הראשונים שלאחר הזיגזוג הראשון. הם המליצו לנו לשתף אחד את השני בכל רגש שעולה, ולעשות זאת ברגע הראשון שאפשר, כדי שקנאות, כעסים ופחדים שעלולים לצוץ - יורגעו לפני שיספיקו לגדול.
אחר כך הם הזהירו אותנו לקחת הפסקה של שבועיים מזיגזוגים בכלל, וגם מהם ומהישראלים בפרטץ אסור לדבר איתם אפילו.
למרות החיבה שחשתי כלפי כולם, באותו רגע הייתי רווי, ולא היה לי קשה להיענות להצעותיהם.
מספר ימים אחר כך כבר היה לנו קשהלשמור את הסוד החדש הזה כולו לעצמינו. שנינו חשנו צורך לדבר עם הציונים, להחיות את החויה. מאידך הכלל הזה שלא לדבר איתם, הותיר את שנינו לבדינו שותפים לסוד, וכך תרם לביחד הפרטי שלנו.



כולם עדיין קוראים לנו זוג יונים. זה נכון.
אבל הם לא יודעים שיש לנו להקה...
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-


סוף הפנטזיה.
ואני מדגיש - * פ נ ט ז י ה *

היה מאד קשה לברור את התרחיש כפי שכתבתי אותו מתוך עוד הרבה תרחישים ותפניות לסיפור שעברו לי בראש.
אם אהבתם- אכתוב עוד (אבל להבא בהמשכים).

אשמח לשמוע תגובות,
פירורון (תסכימו איתי ש"פריאסורון" זה קצת ארוך מדי)

(ולאלה שישאלו: לא פירורון לא אמור לרמז על הגודל של הכלי שלי. חחחחחחחח)
למעלה
תגובות
מלאי תשוקה   19/04/2011 15:10
Day Trippers   21/04/2011 15:38
בניית אתרים tqsoft

חילופי זוגות | סווינגרס | תנאי שירות | הצהרת פרטיות | אודות | הבלוג של שרון | על הקהילה | אינדקס אתרים | טיפים להצלחה | כתבו עלינו | צרו קשר הרשמה |