בלוגים סיפורה של \"חרות\" - פנטזיה ארוטית, פרק 3

ברוך השם, הריון לא היה.
גם מעט הדם על הסדין לא התגלה עד למחזור הבא שלה – וכך הוסווה כתאונה קטנה ותמימה.
חרות מצאה בתושיה דרכים לשים ידה על קונדומים. אבל ההנאה לא הייתה זהה. היא אהבה לחוש את המגע הישיר של העור שלו, של הזין שלו, בתוך הכוס שלה. בעיקר אהבה לחוש את העטרה חודרת אליה לראשונה בתחילת המשגל, ועם קונדום התחושה הייתה מזוייפת.
גם הילל, שהתרגל בקלות רבה לחטאים שלו עם חרות, לא אהב במיוחד את תחושת הגומי הגוזל ממנו את החיכוך. הוא העדיף עוד ועוד את \'מעשה רחב\' על-פני משגל. מאידך, הוא סרב לענג את חרות בלשונו. אחות של אסתי אומרת שזה הדבר הכי נעים בעולם.
לא הייתה לחרות ברירה. היא הייתה חייבת להשיג גלולות.
הוריה של חרות נהגו לעשות קניות בישוב הסמוך. זה היה ישוב גדול, והיו בו שכונות חילוניות. חרות הייתה
מצטרפת לקניות האלו לעיתים. הזדמנות מצויינת לגשת לבית-המרקחת בפרטיות נפלה לידיה של חרות. בבית-הספר הייתה שביתה, ואמה לקחה יום חופש. חרות התנדבה ללוות אותה לקניות. בסופר היא הסתכלה על המחירים של סבוני כביסה וטמפונים, ואמרה לאמה שהיא חושבת שבסופר-פארם הסמוך המחירים זולים יותר. היא התנדבה לגשת לבדוק.
היה לה כסף משמרטפות, מדמי-חנוכה ששמרה, ומעט עזרה קיבלה מהילל. היא תיכננה לקנות גלולות בכסף הזה.
בשעות מוקדמות של בוקר באמצע השבוע היה הסופר-פארם כמעט ריק. הבעיה ברכישת גלולות הייתה שבישוב שלה כולם הכירו את כולם, וילדה שטרם מלאו לה 15 קונה גלולות... מחזה מעורר תמיהה.
חרות קיותה שבבית-המרקחת לא יהיה מי שיזהה אותה. התמזל מזלה: הקונים היחידים יצאו, ומלבד קופאית
משועממת, הייתה רק רוקחת. הרוקחת הייתה צעירה ערביה כבת 25. היא זיהתה בקלות את מבוכתה של חרות.
\"גם אצלינו עושים את המוות לבחורות.\" אמרה לחרות.
\"אל תדאגי – אני שומרת את הסוד שלך. כדאי לך לקנות הרבה חבילות. שלא יקרה לך פתאום שנגמר, ואת לא
יכולה לבוא פה לקנות עוד.\"
חרות הסבירה שמעותיה ספורים.
\"ולמה לך להשתמש בזה? למה לא תשתמשי בלשון שלו?\"
חרות חשה בשילוב של מבוכה קלה מהולה בשמחה לנוכח פתיחותה של הרוקחת. היא הסבירה לרוקחת שהיא מצאה לה אמנם שותף לשעשועים, אבל הוא כל-כך מקובע בחינוך הדתי שלו – שהוא מסרב לקרב את פניו לאיזוריה הפרטיים.
\"באמת לנו הבנות שמתחילות בגיל צעיר – יש הרבה בעיות. לי הייתה אפילו בעיה יותר קשה מלך.\" הצהירה רנא (כך קראו לרוקחת).
\"איך בעיות יותר קשות?\" שאלה חרות.
\"טוב – אולי לא יותר קשות, אבל כמעט תפסו אותי ערומה ביחד עם החברה שלי.\"
\"התכוונת \'חבר\'\" תיקנה אותה חרות.
\"לא, לא. העברית שלי מצויינת. אפילו יותר מחלק מהיהודים.\" ענתה רנא.
חרות הביטה בה בסקרנות מחודשת. היא ידעה שיש דברים כאלו – אבל מעולם לא חשבה על אפשרות כזו. למעשה, המחשבה שעברה בראשה כרגע הייתה \'איך לא חשבתי על זה?!\'. הרי יהיה לה יותר קל לפתות חברות מאשר בנים. והסיכונים להריון אינם, והסיבוכים פחותים. ולא כתוב כלום בתורה. רק על משכב-זכר כתוב איסור. וגם על משכב-בהמה.
\"את מאד יפה\" קטעה רנא את מחשבותיה, \"אני הייתי שמחה להיות איתך.\"
חרות התרשמה מהישירות. \"עכשיו?!\" שאלה. \"אפשר- אם את רוצה.\" ענתה רנא. \"חכי פה רגע.\"
רנא ניגשה לקופאית, וחזרה תוך עשרים שניות, עם חיוך רחב.
\"סיפרת לה?!\" נבהלה חרות.
\"לא, מה פתאום. אמרתי שאת צריכה הדרכה בהחדרת טמפון.\" חייכה אליה רנא. \"בואי.\"
רנא הובילה את חרות ללמחסן התרופות שבקצה בית-המרקחת, ונעלה אחריהן את הדלת. היא חייכה אל חרות, והחלה להתפשט מייד.
\"גוף של אשה את כבר מכירה. זה לא כמו עם גבר. אין לך מה להתבייש.\" היא קרצה לחרות.
חרות חיקתה את רנא, ממהרת להפטר מהבגדים. בסופו של דבר – זמן רב לא היה להן.
רנא הייתה כהה וגבוהה. היו לה עיניים שחורות גדולות מאד, ולא הייתה מאופרת. היה לה מבט חופשי ופראי –
דומה למבט של חרות. היא אחזה בשתי כתפיה של חרות. \"את בטוחה, כן?\" שאלה. חרות הנהנה בראשה, ורנא רכנה כלפיה, והעניקה לה נשיקה רטובה על השפתיים. חרות נענתה בשקיקה.
די היה ברעיון החדש – סקס לסבי – כדי להרטיב את חרות.
העלאת הרעיון – ומימושו המיידי, היו בעלי השפעה מסממת. הגיל והבשלות של רנא הוסיפו לטעם האסור.
העובדה שהיא ערביה (וחרות באה ממשפחה שתומכת ברעיון ארץ-ישראל-השלמה) הדליק אותה עוד יותר. הנה, היא יכולה לתקשר במישור כל-כך אינטימי עם אשה מבוגרת, זרה, שבאה מעולם שונה לחלוטין.
רנא שלחה יד לערוותה של חרות, ומצאה אותה רטובה. מאד.
היא הפסיקה את הנשיקה. \"בואי. את מוכנה – ואין זמן.\"
היא נשכבה על צידה על רצפת המחסן הנקיה. חרות התכוונה לעשות כמותה, אבל רנא עצרה בעדה. \"הפוך.\" היא הורתה. \"הנה, תניחי את הראש שלך פה.\" הצביעה על הירך שלה.
חרות עשתה כמצווה. רנא הניחה גם היא את ראשה על ירכה של חרות. הן שכבו כך על הצד בתנוחת 69.
רנא התכוונה לומר לחרות לעשות לה בדיוק מה שהיא עושה... לא הספיקה. חרות מיהרה לדחוף שתי אצבעות לתוכה ולחפש את האיזור שגורם לה עצמה לחוש חום כשהילל מזיין אותה. במקום מילים – נפלטה אנחה מפיה של רנא.
זו הייתה אנחת הנאה משולבת בהפתעה.
אבל רנא לא הותירה את חרות ללא מענה משלה. היא תפסה במומחיות את הדגדגן הקטן בין לשונה ושיניה
הקידמיות, מלקקת ולוחצת עם הלשון. חרות מעולם לא חשה חיכוך כל-כך נהדר ישירות על הדגדגן שלה. אמנם לא הייתה תחושת המלאות בפנים, אבל... \"איי! האהההה! אהה. אהה. אה!\" –את הלשון של רנא החליפו שיניים
תחתונות. היה כאב קטן, מפחיד, כאילו רנא תתלוש ממנה את הדגדגן. אבל רנא ידעה בדיוק היכן הגבול, והיא
שבה ולחצה אליו את חרות, מבהילה אותה שוב ושוב, ומחלצת ממנה קריאות רמות יותר ויותר.
\"את חייבת להיות בשקט. יתפסו אותנו.\" המהמה רנא אל תוך הכוס שבפיה. וחרות השתדלה. ממש השתדלה – ולא הצליחה.
היא ניסתה לעשות לרנא את אותו דבר שהיא מקבלת, אבל אנחות בלתי רצוניות מנעו ממנה להחזיק את פיה סגור, ולכן התמקדה בעינוגה של רנא באצבעותיה.
\"תמצצי לי גם.\" ביקשה רנא. \"את תתרגלי ככה לצעוק בשקט.\"
חרות ניסתה שוב, והפעם רנא הייתה זו שפלטה אנחות, אולם בשל נסיונה – לא דילגה על אף ליקוק ועל שום
נשיכה. להפך. היא החלה מפתלת את האגן שלה אל מול ליקוקיה של חרות מחד, תובעת לעצמה עוד ועוד מהדגדגן שלה מאידך.
היא הגבירה את הקצב באופן מלאכותי. הלאה, הלאה. לפני שיגיעו לקוחות.
גם חרות הייתה מודעת לסכנה. מה באמת אם יגיע לקוח. המממ... הוא עשוי לשמוע אותן... המממ! הרעיון מגרה אותה הלאה – והפנטזיה הופכת למציאות.
צילצול נשמע מדלפק בית-המרקחת. רנא משחררת את הדגדגן של חרות (הקור הפתאומי מגרה עוד) ואז זעה,
כמבקשת לקום ולשרת אל לקוחותיה. עכשיו?! בשום אופן לא!
חרות תופסת את הדגדגן של רנא בין שיניה, ולא משחררת. היא לוחצת עוד קצת, ועוד קצת. רנא מושכת
באינסטינקט, כרוצה להשתחרר – והדבר מגביר את הלחץ, מבהיל אותה כפי שהיא הבהילה את חרות. מבהיל אותה יותר מכפי שנבהלה עד היום. חרות משחררת – אך רק מעט. רנא מנסה שוב להשתחרר. \"מה את עושה?! יש מישהו!\"
אבל חרות עונה רק בהמהום, ושבה להחדיר שתי אצבעות, משפשפת ומלקקת ונושכת במרץ.
רנא מוותרת. היא שייכת כולה לילדה הזאת כרגע, ולא נראה שהילדה מתכוונת לוותר על חזקתה. הבהלה הופכת לגלי הנאה. רנא מנסה להפיג את ההנאה לתוך נשימות עמוקות. היא כמעט מצליחה – עד שהיא קרבה לשיא. או – אז פוצחת חרות בסדרה של נשיכות קצרות-קטנות, עמוקות פחות – אבל פוגעות היישר בקצה הדגדגן החשוף בפיה.
\"אייייי! אה! אייייי! אה! אהההה.\"
הירכיים רועדות בעונג. הידיים לוחצות את ראשה של חרות. לאן? אליה? ממנה? לא ברור.
חרות מתענגת על כיבושה, רוצה לחלץ אורגזמה נוספת מרנא התשושה. היא נותנת לרנא רגע לנוח – אבל רק רגע, ומייד שבה ללקק.
כעת כל ליקוק מחלץ דחיפה לא-רצונית מירכיה של רנא.
נשמע צילצול נוסף מהדלפק. כנראה הקופאית הורתה ללקוחות לשוב ולצלצל.
אבל רנא משוללת כח רצון, וחרות שיכורה מהכיבוש.
עוד צילצול. עוד מתיחה באגן של רנא. ועוד צילצול נוסף...
חרות מתעשתת.
היא קמה ומושיטה ידיה לרנא. הצצה בשעון מראה שעברו רק חמש דקות מאז שנכנסו למחסן התרופות. חמש דקות ארוכות מאד.
רנא לוקחת את הידיים המושטות אליה, וקמה בחוסר יציבות. חרות עוזרת לה ליישר קמטים בסינר ומסרקת מעט את שער-העורב הארוך שלה באצבעותיה. רנא נותנת לילדה לסדר אותה, מביטה בעיניה.
שוב צילצול.
רנא ננערת. נושקת על שפתיה של חרות לוחשת \"חכי כאן לתורך\", ויוצאת אל הלקוחות.
איש חרדי במשקפיים ומגבעת, קשקשים נופלים מזקנו אל הדלפק – מקלל את היום שהירשו לערבים לעבוד בישוב. רנא מנומסת, אבל האיש נרעש. \"ומה עשית שם בכלל, אה?! חכי שאני אדוויח למנהייל שלך!\".
רק כשהוא מתרחק מהדלפק היא מבחינה בזקפה שלו דרך מכנסיו וצורת הליכתו – ומחייכת.
היא ניגשת לקופאית. \"לילדה יש איזו בעיה מיוחדת. זה ככה – לא בדיוק רגיל אצלה. ומפחדת ללכת לרופא.
דתיה זאתי.\" הקופאית מהנהנת בהבנה, ורנא ממשיכה: \"יש לה הרבה דם. אני לוקחת מגבונים ונייר סופג
בשבילה – שלא יפריעו לה, טוב? היא... כואב לה וצועקת ככה.\" לרגע יש מבט מעט מבועת על פני הקופאית,
אבל מייד מהנהנת בהסכמה. \"רק אל תבקשי ממני להכנס לבלגן הזה... לדעתי היא _ ח י י ב ת _ לראות רופא\"
ושבה ומניחה את האזניות על ראשה. שנות השמונים – פלאשדאנס. מתכננת מסיבת רטרו עם החבר שלה.
כשרנא חוזרת למחסן התרופות היא מוצאת את חרות שכובה בפישוק גדול במסדרון הקטן, רגליה על מדפי התרופות ושתי אצבעות נכנסות ויוצאות. עיניה של חרות נפקחות ומביטות ברנא בהתרסה.
\"אלוהים, שאת יפה!\" אומרת רנא, יורדת על ברכיה, ומתחילה במשיכות קטנות על פנים ירכיה של חרות.
חרות מגבירה את הקצב.
\"תמשיכי.\" אומרת לה רנא, ואז תופסת שוב את הדגדגן בין הלשון לשיניים.
חרות לא מפסיקה. אנחותיה גוברות, והאגן מתפתל בתנועות לא רצוניות. היא כבר מתקשה לשמור את אצבעותיה בפנים. תנועותיה הודפות אותה אחורה אל הקיר. רנא מחליטה שהרגע הגיע. היא מחליפה את אצבעותיה של חרות באלו שלה, מקפידה על קצב מהיר, ועל לחץ הולך וגובר כלפי מעלה. בידה השניה היא צובטת פיטמה. האנחות הופכות לצעקה של ממש. רנא לוחצת עוד.
הפטמה מעוכה, הלשון מוחלפת בשיניים, וכעת תורה של חרות לחוש לכודה בחוסר אונים. האצבעות מוצאות את
נקודת ה- G...
חרות קוראת תיגר על כח המשיכה.
היא יוצאת מבית המרקחת 25 דקות אחרי שנכנסה אליו.
בשקית שהיא מחזיקה יש סבון כביסה וטמפונים.
בתיק שלה יש גלולות לשלושה חודשים. מתנה מרנא.
בראש שלה יש כוונה לבקר שוב בהזדמנות הראשונה בבית המרקחת. וגם איזה רעיון לגבי בתיה \"המוזרה\" מהכיתה...