בלוגים כרוניקה של

בלוגים

אישה: בת - 46 איזור: גוש דן והשרון

כרוניקה של

פורסם ב - 29/12/2019 בשעה 14:42

ביום הזה, שבו הרגשתי פתאום הרפתקנית מאד ונתתי דרור לדימיון שלי ולאצבעות על גבי המקלדת, פגשתי אותו.

ההתחלה שלנו לא היתה שונה מאד מהרבה התחלות אחרות. אולי ההבדל היחידי היה בכך שלא היה בו שום דבר, שגרם לי להיסגר מיד. הו לא, את זה הוא הצליח להשיג רק אחרי אי אילו משפטים, שגרמו לי להסתחרר כמעה אל תוך מערבולת, שכבר היתה ידועה ומוכרת לי היטב, זאת שתמיד איימה להטביע אותי ומעולם עוד לא הצליחה.
הוא הבטיח שלי שאתאהב בו, שארצה אותו, שאתחנן בפניו ואני צחקתי בפה מלא, כי... נו, באמת. לקח לו אולי שלושה ימים להביא אותי למקום הזה בדיוק ושם התחיל הסוף שלנו.

כמו כל הסופים, גם הסוף הזה היה עקוב מדם ומלא בדמעות.

אבל ההתחלה שלנו? ההתחלה היתה נעימה... מסקרנת... מושכת בדיוק במידה הנדרשת עבור שני אנשים זרים להתקרב בזהירות, להושיט יד, לגשש, לטעום מעט מהאדום האדום הזה, מהפרי האסור ושאר מטאפורות שכיחות.

אקצר לכם את הסיפור. בסוף עזבתי אותו. או אולי היה זה הוא שעזב אותי. קשה לומר. כל אחד מאיתנו היה מומחה בעל שם עולמי באומנות הפיתוי ואף אחד מאיתנו לא יכול היה לנצח במשחק הזה. אולי גם לא רצינו. או אולי רצינו יותר מדי, יותר משרצינו זה את זו. ואולי, בכלל, פחדנו. זה מזו. מהסוף. מאותה כרוניקה של מוות ידוע מראש, שאין לאן להימלט מפניו, כשם שאין לאן להימלט מהמשיכה הבלתי מרוסנת שחשנו.

ואני אגלה לכם סוד - כשאנחנו צעירים, אנחנו מאמינים שאנחנו רוצים משהו. כשאנחנו מתבגרים קצת, אנחנו לומדים שה"משהו" הזה לא כל כך נכון או בריא עבורנו. כשאנחנו מתבגרים עוד יותר, אנחנו כבר יודעים להפנות לו את הגב, להסתובב וללכת. זה לא הופך את זה להרבה פחות כואב, אבל קצת כן.

ובפעם הבאה שמישהו "כזה" ייקרה על דרכי? יש להניח שאתן לו ללכת כלעומת שבא. יש להניח שמראש לא אהיה במוד הנכון לפלרטט איתו, למשוך אותו בלשוני, להלעיט אותו בצוף עוקצני, כשם שרק אני יודעת. ואולי - רק אולי - אשאר מעט, אתבונן בו ובי בהשתאות, כמו שוקלת ביני לביני אם כדאי לי ולמה. והתשובה תהיה ברורה. היא תמיד היתה.

ובכל זאת, הנה, עובדה.



למעלה