אז היא אמרה לי: אני אבוא רק אמצוץ לך ואלך ואני באופן טבעי סרבתי להצעתה.

היא בחורה צעירה.בת 23 בערך נראית טוב (שלחה לי מספר תמונות כולל ערום). אינטלגנטית. סטודנטית. בחורה קצת מעל לממוצע בכל אספקט. והייתה לה פנטזיה. היא התרשמה מהכתיבה שלי באתר אחר בזמן אחר ומקום אחר והחליטה לנסות לממש את הפנטזיה שלה איתי. היא כתבה לי: אני רוצה לבוא אליך הביתה בשעה שנקבע. אני אשב בפינה שתקצה לי. אני לא רוצה לשוחח או להכיר מעבר למה שאנחנו מכירים. אני רוצה שתרשה לי למצוץ לך, ואומרים שאני מוצצת מעולה! זה כנראה כי אני ממש אוהבת את זה. ואז תגמור לי בפה. -זהו?! שאלתי אותה. ואז את תלכי? -כן. היא ענתה חד משמעית. אה ואני צריכה אלכוהול. - כמו בירות? את מתכוונת שאלתי - יותר בכיוון של וודקה או וויסקי. משהו בהצעה המפתה שלה עשה לי לא טוב בבטן. כן, אני גבר, אני מאצ'ו ואני אמור לעוט על הצעה כזו. אני לא איזה כוכב בלהקת רוק שמקבל הצעות מהסוג הזה על בסיס יומיומי. והנה נתנה לי האפשרות להרגיש כוכב רוק מאחורי הקלעים עם הגרופית שלו. וזה לא ניצול כי מדובר כאן בהגשמת פנטזיה עבורה. היא היוזמת וכל הכבוד לה על כך. הסיבה שסרבתי להצעתה נבעה מתחושת הניכור. לטעמי האישי לזיין מישהי באוירת ניכור מוחלטת מתוך תאוות בשרים נטו לא רחוקה בעולם הפנימי שלי מנקרופיליה. עבורי חייבת להיות הכרות, חייבת להיות אינטימיות. לא.... נשים אתן שוב טועות במחשבות רומנטיות מופרזות... בשורה התחתונה למרות הכתוב לעיל אני עדיין גבר. הכוונה שלי אינה רומנטית. אני משחק עם כל הנושא של ההכרות והאינטימיות. מאתגר אותה, משתעשע באינטימיות כמו במשחקים של אור וצל על משטח שאינו חלק ומישורי אלא בעל מרקם וגבשושיות. אני לא אוהב הכרויות סטנדרטיות, ישירות, מקובעות ועם כללים וגינונים קבועים. אבל חייב שיהיה את הבסיס. את החיבור. את השיחה. הזיון האידיאלי או המציצה האידיאלית עבורי הוא עם מישהי מינית, ייצרית, כנועה וכזו שארצה לשוחח איתה גם אחרי שגמרתי.