איך (אולי) זה יהיה... (בדיעבד... כן, זה היה די דומה :-)

אז איך זה יהיה? (אולי) נפגש באותה נקודה. כמו אז. יותר יודעים, יותר מכירים. נשיקות בלחי יחליפו את לחיצות הידיים שהיו. נרד אל החוף יחד. אני אהיה מבולבל. לא אדע את מי לחבק. אז אחבק אותה. אתם תובילו. הוא יפנה אחורה אלינו, ויציע שהפעם נוותר על הישיבה. שנטייל על החוף כמו שהצעתי פעם, ולא מימשנו. ואני אחייך בתוכי, בזוכרי את חוסר המנוחה הפיזית שלו. אנחנו נסכים בשמחה. נגיע אל קו המים. היא אולי תתחבא לרגע נבוכה בחיבוק שלי. אולי לא נדע מה לומר הפעם? כנראה שאני – אם הוא לא יקדים אותי – אציע שאת תטיילי לידי, והיא לידו. לא נפרד עדיין לכוונים שונים. זה מוקדם מדי. הוא ילך בנמרצות כהרגלו, אך יהיה רגיש לצעדיה הקטנים. אנחנו נזדחל מעט מאחור. אני עדיין לא אדע מה הכללים. את האשה. לכאורה הפגיעה – למעשה לא. אני לא אתבייש להתרגש. אני אומר לך שכך אני מרגיש. את תתחילי אולי לספר לי על תחושותייך בפעמים הראשונות. אני ארצה כל-כך... ואחשוש... אני אחוש את הולם-ליבי בצידי הגרון שלי. ובכל זאת אני אגשש אחר ידך. את תשלבי את אצבעותייך בשלי. חום ודגדוג יעברו מעט מתחת לפני-העור, על השרירים שחשים חולשה כשמתרגשים. (זה לא מיני. זה יכול לקרות גם לפני הרצאה חשובה בפני קהל גדול.) הצעדים הבאים שלי יהיו בפיק ברכיים. מה יהיו המילים שנחליף בזמן הזה? אני מתקשה לשמוע אותן כרגע. לא ממש חשוב. אני אשמח לקחת את המילים שלך, ואתן ברצון את שלי בתמורה. רק אל תעזבי את היד שלי – היא כל מה שמחזיק אותי כרגע. רגלי לא נוגעות בחול, הן מרחפות מעט מעל – ואם תעזבי אותי... אני אפול. לרגע ארים מבט, ואראה שהוא שם לפנים חובק את כתפיה. מחשבותי יעזבו אותי ואותך לרגע, תוהות איך היא מרגישה. היא נראית נינוחה בגבה אלי. אבל האם היא באמת בסדר? מה עשיתי לה? מדוע הבאתי אותה לכאן? לא! היא רצתה בזה. כבר דיברנו על זה רבות... היא יודעת לשמור על עצמה. החלטנו. ובכל זאת... כל אלו הן עדיין מחשבות עליה. את תבחיני בשינוי. תמשכי קלות בידי לעצור את הליכתי – שהואצה מעט מבלי משים. זה ישיב אותי אלייך. אני אעמוד במקומי, ולפתע תהיי מולי. קרובה. האם תושיטי יד ללטף לחי שלי? אולי אהיה אני זה שיאזור עוז? את גבוהה ממנה – אני נמוך ממנו. פנייך ופני כל-כך קרובות... יותר משאנו רגילים כשאנו עומדים מולם. אולי זו תהייה הסיבה. הקירבה הפיזית. אולי הנסיון שלך, ואולי הרצון שלנו. מגע קל בשפתיים. מגע כבד יותר אחריו. חיבוק. איני מעיז להציץ לשם כרגע. את הגישוש הזה אני רוצה לחיות במציאות. הפנטזיות ימתינו לסיפורים אחרים. * נכתב לפני שבעה שבועות.... בגילגול קודם.