אמרו עליי שאני משקיען. אמרו שאני חרשן. כמעט כל יום יושב שעות בסיפרייה. אז אמרו. אבל אני לא הגעתי לשם בשביל הספרים. לא הייתי שם כדי ללמוד. רק ישבתי שם וצפיתי בה. עוקב אחרי כל תנועה שלה. מפנטז שהידיים שלנו פוגשות זו את זו על אותו הספר. תמיד הייתי שקט. לא כי ככה מתנהגים בסיפרייה. כי אף פעם לא ידעתי מה לומר לה.

את לא ידעת