בא לי לנות כרטיס טיסה לכיוון אחד ולעוף מפה

בא לי לקחת כרטיס טיסה לכיוון אחד. לעוף מפה לא משנה לאן... לשים משקפי שמש ושאף אחד לא יכיר אותי. להסתובב אנונימית ברחובות. שאף אחד לא יראה את הדמעות כי משקפי השמש יסתירו. לשבת מול הים ולתת לדמעות שלי לזרום אל המים. מלח למלח. להתמזג... לבקש מהים שייקח ממני אליו את כל הכאב, הגעגוע, הכיסופים, הרצון לחופש, להצמיח כנפיים, להצמיח סנפירים... לעוף גבוה גבוה, ולצלול לתהומות האוקיינוס. לחלום על עולמות אחרים, לחלום על יקומים מקבילים. יקומים ששם לא שופטים אותי, לא כועסים עלי, לא מצפים ממני למשהו שהוא לא ריאלי, לא מתאכזבים ממני, לא מנסים לשנות אותי, לא מנסים לכבות אותי. יקום שבו אני מעיפה ממני את הקולות הפנימיים שצולבים אותי, קולות ששמעתי כל כך הרבה שנים עד שהפנמתי אותם לתוכי. קולות שאני שומעת אותם שוב ושוב בשנה האחרונה. ואני מוצאת את עצמי כועסת, מתוסכלת... 25 שנה עברו ואני מוצאת את עצמי באותה הנקודה בדיוק. כאילו כלום לא השתנה. והחיוך נעלם, והשמחה נעלמה ואני כבר לא מסוגלת לשים מסכה ולהגיד שהכל בסדר. בא לי לקחת פסק זמן מהעולם... להיעלם ואז לחזור. להיכנס לגולם שלי, לעשות מטמורפוזה ולצאת כפרפר... לרפרף על כל העולם מלמעלה. לתת לכל אחד נשיקת אהבה ומגע כנפיים רך... בלי לחוש את הסבל האנושי המתלווה לקיום הזה בגוף. ואני... בסך הכל רוצה שיהיה טוב, טוב לי וטוב לאחרים. והנה... פנייה לא מדוייקת (ואולי כן מדוייקת) לקחה אותי בשנייה ורבע למחוזות הכאב. לא ידעתי שזה לא כך קרוב. הרי ברחתי משם הכי רחוק שאני יכולה והנה אני שוב שם. אבל.... אני יודעת שהיום יש לי כוחות להתמודד עם הכל. עברתי כל כך הרבה בחיים. אם הגעתי שוב להתמודד עם השיעור הזה אז כנראה שיש לי פה משהו לדייק, לחזק, ללמוד, להתפתח. העולם בנוי ככה שאנחנו עוברים דרך סדרה של שיעורים שהם הכי מדוייקים לנו. נכון שאנחנו לא רוצים להתמודד עם שיעור במיוחד אם הוא כואב, אבל אף אחד לא שואל אותנו אם זה מה שאנחנו רוצים, אלא העולם נותן לנו את מה שאנחנו צריכים. הגיע השיעור ועכשיו נשאר להתמודד.... נכון... קשה, מבלבל, אני לא רואה כלום חוץ מערפל שחור סמיך ומכאיב... אבל תבוא קרן שמש ותאיר את דרכי באפילה. והחורף יפנה מקומו לאביב. חושך יפנה את מקומו לאור. קור יפנה מפני החום. והכל יחזור ללבלב. גם אני.... אוהבת אתכם חבריי הוירטואלים. כולנו שותפים לאותו מסע שנקרא חיים. כולנו חווים אושר, עצב, התלהבות, תסכול... וממעמקי הבור בו אני נמצאת, אני שולחת לכם את אהבתי. ואל תשאלו אותי מה קרה כי לא אענה לכם. זה עניין שלי בלבד! אבל כשאטפס החוצה מהבור הזה יצאו סיפורי פנטזיה אירוטיים מדהימים ומהסיפורים שלי אתם תהנו... יאללה... נוסעת לים לבקש ממנו שיתן לי את ברכתו... ויחבק אותי כמו אבא אינסופי. אני זקוקה לחיבוק