בליעה

היא מביטה בי מלמטה, עיניה בורקות, משחקות בי. לשונה מחליקה על שפתיה, אוספת את השאריות, ואז היא פותחת את פיה, מראה לי הכול—לבן, חם, נוטף על קצה לשונה. מבטה נעול בשלי כשהיא סוגרת אותו לאט, בולעת בלי להסיט עיניים, ואז מחייכת, מנגבת בזווית הפה, ולוחשת בקול מתגרה: "טעים."