במסלול החם לאינטימיות

נוסע צפונה. צהריים. זו תהא לשון המעטה לומר שחם. לוהט! האוטו הכהה כמו כבשן; כל הגז ברח, והמזגן רק מחמם עוד יותר. אני נזכר בסיפור שלה על פגישת הקפה. נכון שאני מתואר כחמוד כשאני מעביר את הבלגן מהמושב האחורי באוטו למושב הקדמי, אבל באמת שהמצב מחפיר. כרגע לא כמו אז, אבל האבק הספוג במושב לצידי… עוד מעט היא תשב עליו. וממילא החלונות פתוחים והאוויר מתחלף ללא הרף. אז אני מכה על הכיסא, וענן אבק אימתני מאיים לחנוק אותי (ועוד כמה מכוניות שנוסעות מאחורי). האור המסנוור מדגיש את חלקיקי האבק, ואני ממשיך להכות תוך כדי נהיגה, עוד ועוד. אחרי דקות ארוכות של מכות נמרצות, להפתעתי ניצחתי את המושב. יופי, היא תשב על מצע נקי. אפילוג, כשהתיישבה במכנס קצר, שמחתי שניקיתי. שמחתי שלבשה קצר. שבעוד רגע ידי תהיה על הירך הבהירה והחטובה שלה, ואני מת להשחיל אצבעות לתוך המכנסיים ההדוקות. --- זמר, שודד השראות