האגדה על שלגיה והגמד

שלגיה הביטה לצדדים, לרגע חשבה ששמעה רעש מעבר לדלת , בתנועה זריזה החליקה את ידה מתחת לשולחן. "מה עשית"? שאלה המלכה כשנכנסה בצעדים גסים לחדר.. שלגיה הרימה זוג גבות דקות, פערה עיני איילה ירוקות, תמימות, "כלום" , ישבתי. המלכה סרקה את החדר במבט מהיר, חודר, אפל וטרקה את הדלת, שלגיה שוב לבדה, "זה היה קרוב" סיננה. היא הרימה יד ענוגה וחיוורת מהשולחן, מגלה ג'ויינט שמנמן, "תמשיך איפה שהיית" לחשה, מלטפת את ראש הגמד, "אל תפסיק זה כ"כ נעים מה שאתה עושה לי". הגמד המשיך לשבת מתחת לשמלתה, פניך מופנות בין רגליה הבוהקות בלבן, מחכך את פנים ירכיה בעזרת פלומת כובעו, בתנועות עדינות עד אין קץ. באפו עלה ריחה הענוג, ככה זה באגדות, תמיד יש סוף טוב לנסיכה, שבעה גמדים נשארים לבד שבורי לב, אבל את, נסיכה, אצלך זה האביר על הסוס הלבן, בכבודו ובעצמו, אותו אחד שהפך למשל. הוא יעשה כל דבר כדי שתסכים, היא חייבת להיות שם, היא הכוכבת, הוא נשף נשיפה ארוכה לכיוון תחתוניה, עולה ויורד, מחליק פלומה עדינה על עור המשי שעטף את רגליה. היא מתחה את רגליה בצווחת עונג שחמקה מתחתית בטנה, ניתזת מהאגן במעלה גווה, לחלוחית תחתוניה העלתה ריח נעים באפו, הרטיבות הפכה אותן לשקופות אל מול עיניו, שיערה השטני החלק על רקע עורה השקוף כמעט הטריף אותו. הוא הבין שעתה אולי הגיע הסיכוי שלו, 300 שנה לא היה לא כזה, 300 עלולות להסתיים עכשיו.. הלוואי. הוא שלח לשון ארוכה וורודה, טועם מרטיבות תחתוניה, הטעם הטריף אותו, מעמיד את איברו זקור כלפי מעלה. היה לו איבר יפה, נורמלי בגודלו שזור בוורידים פועמים, מובן שעל גמד הוא נראה ממש גדול, הוא התחכך בה לבוש בגעטקס תיקניות לגמדים, "צריך למצוא רק שניים נוספים" חשב לעצמו. הלשון שנדחפה בתקיפות גרמה לה לנתר ביבבת עונג, רק הבד הדקיק שלה עמד בין הרטיבות שלו לשלה, היא שלחה יד לשיער ראשו, בוחשת, מדריכה אותו, ידה השניה מסיטה את תחתוניה, נפערת מול לשונו, רטובה וחלקה, מזמינה. איברה הוורוד מולו, רטוב, שפתיה תפוחות, ניצן דגדגנה זקוף, בולט, ריחה המגרה הלם בנחיריו, האוויר דחוס שם מתחת לשמלתה. לגמדים יש יתרון ענק, משום מה באגדות העדיפו להשאיר את זה לדמיון הקוראים, לא דיברו על זה, אבל לגמדים יש לשון ענקית, שליטה מצויינת בה והמון דמיון. אולפני וולט דיסני הם מקום מאוד קשה לגמד מתבגר, הוא רצה לעבור משם בהקדם, עכשיו ! הוא ליקק כל קפל ועלה כותרת בפרח שמולו, מצד לצד, למעלה, גולש לפי הטבעת, צחדיר קצה לשון וחוזר אל שפתיה, לשונו חדרה לתוכה מתפתלת סביב, חודרת עמוק יותר ויותר. היא הרגישה איך קיבל האגן חיים משלו, נע למעלה ולמטה, זה היה כ"כ שונה מההרגשה עם הנסיך, הוא רק רצה לרכב כל היום, משעמם אותה עד מוות, הוא בכלל היה נורא, כמו בובת עץ, חודר, גומר ונוחר. היא השכיבה את הגמד על גבו, פרמה את חולצתה משחררת זוג שדיים, כרעה מעליו, הדליקה את בטנו בלשונה, את פטמותיו, מרטיבה אותו בצוף שלה, היא אהבה אותו, היה להם טוב ביחד. הנסיך קרב בדהרה על סוסו בין העצים אבל לא עצר אלא עבר לדילוג קליל, מלמל מילות ברכה והמשיך בדרכו, מריץ סופו למהר לספר לחברים. זה עומד לקרות, כולם ידעו את זה. שוכב על גבו, היא רכונה מעליו, מצמידה את איברו המתפוצץ לבטנה, שפתיה עולות ויורדות על איברו, פעם שפתיים עליונות שריריות ובשרניות ופעם שפתיים תחתונות, רטובות ורכות מאוד. שיחקו יחדיו דקה ארוכה, הידק את שרירי האגן, מרים את אברו לכניסה לתוכה, טועם בראשו את הפתח, חודר מעט ונסוג. חדר עמוק לתוכה עטוף בגופה החם, הגמיש, עד ששערותיה מתערבבות בשלו וצווחה ניתזת מפיה, כמו מופתעת בכל פעם מחדש, לאט אוספת עצמה רועדת, מתרוממת רק כדי לנחות עליו שוב, חש בהתלהבותה, בתנועותיה, מתחבר לקצב מהיר של חדירות קצביות, גונחים ביחד, שלגיה והגמד, הקורא והמספר. הוא ידע במעומעם מתוך אקסטזה שהוא הצליח, הם יחיו ביחד לנצח, באושר ובעושר עד עצם היום הזה, כנגד כל הסיכויים הוא הצליח לעבור אגדה. הם גומרים בתאום מושלם, צוהלים, מאוננים וגומרים, היא גומרת ראשונה כמובן כמו באגדות, מולטי אורגזמה בפעם הראשונה, הריגוש שלה גורם לו לגמור, מתיז לתוכה את דור העתיד של שלגיות ננסיות. שלגייה והגמד עמדו להתחתן, אמרו שהיא בהיריון, אבל העולם שלנו היה קטן עליהם, קטנוני, סוף טוב כמעט ולא נמצא. נסעו במכונית מפוארת בעיר האורות, עדת צלמים בעקבותיהם, די, נמאס ! "נעבור לעולם שלנו"? לחש באוזנה, "קשה פה מדי, בואי נחיה ביחד, לא נפרד לעולם, נועדנו לחיות באגדות את יודעת", החזיקו ידיים, הם עומדים להימוג באופן מסתורי, פתאומי, ביחד, מאושרים ואוהבים, חיבקה אותו וחייכה. הם נפרדו מגופם, מודים על כל האושר שהסב להם, ספרו ביחד, אחת שתיים שלוש...