הגיג על דיסלקציה

אני לוקח את הלחות לשיער ומתחיל לבחוש עם אצבעות סקרניות בתוך שערותייך הפרועות... על הקרקפת... בתנועות מעגליות... בתנועות מלטפות... חוקר... ממסג' כל מילימטר... מסרק כמסרק אנושי... ואז אני יודע שמתוך התענוג המעורפל שבו את שרויה, הדיסלקציה הלטנטית שלך תפרוץ החוצה מגרונך: " תשמיך... עג בי עוד.... אל תפקיס לטלף אותי... נכ, נכ....רוצה להגריש את השלון שלך... קלק כמו לכב צמא... עשכיו נייז אותי! " וכשאני צועק בתוכך כגוף הרמוני: "את פטוש מחמרנת אותי עם הגוף הססקי שלך!", אני יודע שאת והדיסלקציה שלך מדבקים... (-;