הגיג על חורף בלתי נסבל

בשבילי, חורף זו מן תקופה אפורה, קרה, רטובה, נטולת עור חשוף ושזוף... אני לא סובל את החורף. בעצם, יש דבר אחד חיובי שאני מוצא בחורף - האפשרות להתחפר מתחת לשמיכה עבה. וכשאת מצטרפת מתחת לשמיכה - אני רוצה שהחורף לא יגמר..... הידיים ש"מבשלות דיסה עם סבתא" על הגוף... הרגליים שמשחקות ב"צמח מטפס".... גוף שמתמגנט לגוף, מעביר חום וסופג חום... נשיקות ה"שוקו החם" עשירות התשוקה שמוסיפות חשמל... חשמל, שבלי מודע, מחמם יותר... ככה זה, כשאת איתי מתחת לשמיכה - אני רוצה שהחורף לא יגמר... ואז הגלגול הצמוד... פעם אני עלייך ופעם את עלי.... והחדירה האיטית והמאד רטובה שמרגשת כל מילימטר, זה הרגע בו השמיכה בכלל מיותרת - אין יותר חום מזה... נעים צמודים בקצב, מתפתלים, עוצמים עיניים, מתמכרים לחייתיות התחושה. ככה זה, כשאת עלי והשמיכה זרוקה - אני רוצה שהחורף לא יגמר... נאנחים בקול... לוחשים... והקולות מתמזגים בצלילי הגשם המתופף מונוטונית. סערת ברקים מתפתחת בחוץ... סערת רגשות פורצת בפנים. ועם כל רעם שמתגלגל ומרעיד קירות, אנחנו מרגישים את הגוף שרוצה לרעום בהתפרקות. וזה מגיע... פשוט, חורף "בלתי נסבל"... (-;