הגיג על נה נה ניינה

היא החליטה ששם בדוי זה הכי מתאים לה, אז לצורך הענין אלך על דינה. ואת אותה דינה לא פגשתי במרינה או בגאלינה על קפה ועוגה עם מלא מרגרינה, אלא במושב ההוא, שמהכביש הראשי היא פנתה אליו שמאלה ואני ימינה. ושם בחדרון, חייכה את חיוכה היפה כמו מנדרינה שעושה פוזות בזארה בויטרינה, בזמן שקילפה את בגדיה וחשפה את עור החרסינה ושדי האשכולינה. כשפישקה רגליה על הכורסא ונתנה לי ללקק את צוף פלחי הקלמנטינה, נשמע קולה כסונטה עלומה שמוצרט כתב בילדותו בזלצבורג, שזה בסה"כ 3 וחצי שעות מ-וינה. גופה וגופי השתרגו יחדיו כמו אנימציה של 2 חתיכות פלסטלינה, נוזלים התערבבו כמו קוקטייל בריאות של בננה ונקטרינה, הגניחות נגנחו כמו במשחקון מכריע בין שאראפובה לסרינה, והשעון... הווו השעון (שלא "במכניקה שלו" לעשות ג`סטה ולעצור או להאט), הזכיר לנו שדקותינו הסתיימו וצריך לגמור ת`ריקוד, השירה ופריטת המנדולינה. כשיצאנו, השמש היתה במורד מסלול השקיעה מעבר לברוש שבפינה. חיוכה של דינה היה רחב כקרינולינה וצחור כפנינה, ירוק עיניה נצנץ כמו אמרלד בהתקף קרינה וגופי מנגד, הרגיש כאילו נישא הוא ענניינה על כנפי השכינה. הוייי...דינה, דינה... לו שמך הבדוי היה פלורנס, כמו ההיא מהמדיצינה, אז גם כן הייתי נהנה כמו ילד קטן שהרגע גילה ת`טרמפולינה. (אבל היו לי יותר בעיותינה עם אילוצי החרוזינה...) (-;