הגיג על שניים שאוכלים מאותו מסטינג

"תשמע, אני בוערת! משעמם לי!! תוציא אותי החוצה קצת יותר!!!" - מתלוננת החרמנות שלי מידי יום. אני מרגיש לא נעים ממנה... צודקת, מה לעשות. ואז אני מציע לה לראות סרט... לשוטט באינטרנט... לעשות טוש... והיא מחזירה לי במבט בוז קשוח שכזה. מבט שמסתיר מאחוריו את המשמעות - "מה, לבד??? אני רוצה להיפגש עם הכוס החתיך עכשיו! הבנת?" (אני דווקא אוהב את הקשיחות הזו...) כן. החרמנות שלי והכוס החתיך, חברים ותיקים. כשיד החרמנות בתוככי הכוס החתיך, מטיילים הם כזוג אוהבים בשבילים קליידוסקופיים... כששפתי הכוס החתיך נצמדות לשפתי החרמנות, נראים הם כפומפה הנצמדת בואקום לפתח הכיור... וכשכלי החרמנות משתכשך לו בחום הרטוב של הכוס החתיך, מהנדסי צוללות יכולים ללמוד מהסימולציה הזו - איך לשפר את תנועתיות הצוללות הגרעיניות... ולמרות הותק, הם עדיין 2 ילדים שובבים... ילדים שמשאירים סימנים בכל מקום - מכנס, חצאית, תחתון וחזיה הזרוקים בחדר... מסמכים וכלי כתיבה המפוזרים על רצפת המשרד... כתם גדול של מיץ תפוזים על הסדין... תווי מתאר של גוף משולב, מפוסלים בחוף הים... חותם של ישבן שמוטבע באדים הצמודים לחלון המכונית... והמשחקים האלה... המשחקים האלה של הכוס החתיך והחרמנות שלי יכולים לקחת שעות... שעות של נינוחות... שעות שבהן בעלת הכוס החתיך ואני נושמים את אותו אויר במרחק סנטימטרים ספורים ומרגישים כאילו אנו מחוברים לבלוני חמצן טהור. שעות... עד שבעלת הכוס החתיך מרעימה לפתע בקולה מן אנחה גרונית שמשמעותה - "אויייייייי-כמה-אני-אוהבת-שהם-משחקים-ככה-יפה-כל-כך-כל-פעם-מחדש..." ואפילו שאני יודע שהשמיעה שלה טובה, אני מאשר לה בצעקת פורקן באוזניה: "אההההה...כןןןןן!" ומנסה לסדר את הנשימה. (-;