היא הזמינה אותי לבירה

אף פעם אני לאן נפגשת לפני, קובעים ונפגשים. באופן ממש חריג היא הזמינה אותי לבירה לפני, רק היא ואני. פחדתי. היא מצאה חן בעיני עוד בשיחת הטלפון, שלא נדבר על התמונות. גם שלו. זוג נשוי, צעיר ומקסים. פחדתי כי אני תמיד בשלשה, אבל היא הציעה ולקחתי את זה בשתי ידיים. מה יכול להיות. נשתה, נדבר, ההמשך כבר יבוא. המתח היה באויר, המבוכה. דיברנו כל אחת והנסיון שלה. ציחקקנו, היה ממש נחמד. חשבתי שאם היה לה יותר זמן, היה גם יותר. אבל אני לא באמת יכולה לדעת, הרגשה. שילמנו והיא הורידה אותי ליד הבית. כדי להיות בטוחה , שאלתי וכן היא רוצה. לא יכולתי להתאפק למרות שזה לא האופי שלי ונתתי לה נשיקה. ממש נשיקה והיא היתה שם בכל תאוותה. חיכתי לזה היא לחשה. , הייתי מוכרה לסמס לה שנמשכתי אליה כמו שלא הרגשתי לפני, פייר, אני בטח לא הראשונה. היא מקסימה, היא יפה היא מוושלמת לפחות לפגישה ראשונה. ההחלטה לא להיפגש איתי בשלשה לא איחרה לבוא. זו היא , זה הבעל זו אני? אבל זה הגיע. היא היתה לקונית. החליטו שזה לא מתאים איתם. יותר נכון מיזה? אין. שלשה זו שלשה. לא נפגשים לבד. טעות מיסודה.הפחד שניכר בי היה מוצדק. אינטואיציה נשית? כנראה. אישה יפה, הפסדת להרגיש אישה אמיתית ואולי עדיף שכך.