היא נסעה באוטובוס וראו לה את ה.......

הכרנו את מיטל באחד האתרים.... אז עוד היה לי מרץ וסבלנות להשקיע בזה המון......הרבה....יותר מידי זמן. פתחנו מצלמה, ראינו....ראתה......והזמינה אותנו אליה למושב כבר באותו הערב. " יש פה צימר אצלי במושב, בבית ישנים הילדים, אז אי אפשר. תבואו....יהיה בסדר" אמרה ובקלות בלתי נסבלת סגרה עניין. הרפתקה. נוסעים אל הלא נודע. אני אוהבת את זה.... נכנסים לאוטו........ו....לך תדע......לאן.....מה יהיה?? זה עושה לי כאב בטן נעים כזה.....ריגוש של סקרנות..... מיטל היתה מרשימה, יפה וגבוהה מאוד. זה לא הפריע לי. אני תמיד אומרת שבשכיבה כולנו באותו גובה, לא? הבאנו בקבוק יין, וישבנו איתה בחצר...... היה נחמד. צחקנו פטפטנו, ובעיקר שתינו......מהמבוכה (היינו כל כך חדשים בעניין), אולי האלכוהול יכהה מעט את החששות. "שם בהמשך השביל....יש אוטובוס. זה הצימר. לך תסגור איתו" אמרה לפתע מיטל לגדי שלי. "אוטובוס????כאילו דה?? מה אוטובוס?" שאלתי בתמהון. "כן. מישהו עשה צימר באוטובוס. נו, לך כבר" האיצה מיטל בגדי שלי....שהיה לא פחות המום ממני. גדי קם בצייתנות ופסע לכיוון. חושך, שקט מלחיץ, מפחיד מאוד...... אחרי שיחת טלפון קצרה עם בעל האוטובוס(הצימר), גדי שלי יצא לדרך... לאחר כמה דקות של אימה, ואוטובוס אחד מפורק שלא דומה לשום צימר, הוא מצא והגיע לאסוף אותנו אל היעד. נכנסנו לאחד המקומות ההזויים ביותר. זה היה אוטובוס אמיתי. תא הנהג הוסב לשירותים (שם כמעט והצגתי את ה"חופשי חודשי" שלי). גוף האוטובוס היה סלון עם ספות ומסך פלזמה, והמושב האחורי הפך למיטה זוגית מדהימה. התפעלתי מהרעיון והתרוצצתי כמו ילדה מתלהבת בבית ספר. צעדתי קדימה ואחורה, מתעלמת לגמרי מהסיטואציה. נזכרתי בכל ימיי כילדה באוטובוסים עמוסי אנשים דוחפים וממהרים, וצחקתי לי איך אוטובוס יכול להפוך למשהו כל כך מנוגד. לאחר כמה שעות של בדיקת הקפיצים במיטה הזוגית, דפיקה בדלת. "זמנכם עבר" הודיע הכרטיסן, (בעל הצימר). "הגעתם לתחנה הסופית" איך הגענו כל כך מהר? היתכן? האוטובוסים של היום.... טוב, נו, ישראל כל כך קטנה...... רק עלינו.... וכבר צריך לרדת