המכתב אליה... שמעולם לא נשלח...

כשעברנו את מפתן דלתך בערב ההוא, וראיתי אותך... עומדת בפינת החדר בשמלה שחורה, בין נרות דולקים ידעתי שמחכה לי חוויה מדהימה... כשנגענו לראשונה אחד בשניה, ידעתי שאני מאוהב... עוררת בי רגשות חבויים, שכמעט ושכחתי על קיומם... הצמרמורת, הפרפרים בבטן והרגשת הריחוף מתעוררים כל פעם מחדש כשאני בקירבתך... מאז לא עובר לי יום בלי מחשבה עליך והלב מתמלא ברוך... אני מודה לאל ולאישה המדהימה שלצידי, על כך שיש לי את החופש לאהוב, ואיני זקוק להסתיר את רגשותי... לא איכפת לי מה יחשבו עלי, ואני לא מפחד לאבד דבר, כי הרגש אליך מוציא ממני את המיטב, עושה אותי לאדם מאושר יותר... היופי שבך, הקסם שבמבטך, החושניות והתשוקה הבוערת בקצות אצבעותיך מסוגלים להמיס כל קרחון שבעולם... העוצמה, הנחישות והאומץ שלך לא משאירים שום סיכוי לאויב ... את עוטפת את קרוביך באהבה ומגינה עליהם בקנאות ... אבל אני יודע, שמתחת לשריון של לוחמת מסתתרת אישה עם לב רך, מצולק ועדיין מדמם... לפעמים אני חושב לעצמי, כמה טיפש צריך להיות הגבר כדי לוותר על יהלום כמוך, כמה רוע צריך להיות בו כדי לפגוע בך... כי מגיע לך הטוב ביותר, מגיע לך להיות מאושרת. כבשת את עולמנו בסערה... תמיד נשמור לך פינה חמה בלב... ותמיד נהיה שם בשבילך... כן, גם אני וגם אישה שלצידי... הג'ינג'י