חומות.....

המעטפה הקטנה שינתה את צבעה מעת לעת,מחשבותיו נדדו אליה,אל האישה המסתורית שמעבר לפרופיל שצד את עיניו לפני מספר ימים. חיוך שובב נסוך על שפתיו כשהשיבה לו,משחק הפינג פונג תפס תאוצה במהירות גבוהה מהרגיל,הוא מגיש והיא מנחיתה,הוא הודף והיא מחזירה והקצב הופך מסחרר וממכר,עולה שלב וגורם לשניהם להזיע משני עברי השולחן הוירטואלי.. מהר מאוד היה ברור לשניהם שהמפגש הוא בלתי נמנע,מפגש שונה,יוצא דופן,מיוחד וסוער,רק דבר אחד לא לקחו בחשבון,עד כמה.... היום המיוחל הגיע,השעות נוקפות לאיטן,כאילו עושות דווקא, מתריסות ומתעלללות, ככה סתם, כי הן יכולות... אך הזמן,הזמן אינו עוצר מלכת,עוד לא קם המנייאק שיעצור את הזמן,חשב לעצמו כשמכוניתו גלשה אל החניה שמעבר לביתה... אני פה,הוא כתב... תעלה,היא ענתה... ליבו הלם בפראות כשחצה את הרחוב וטיפס במדרגות,נעמד מול דלתה. הדלת נפתחה והיא מולו,במבט נבוך הזמינה אותו להיכנס כשידיו נשלחות אל פניה היפות,עוטפות אותן,עיניהם מרותקות במבט שאינו משאיר מקום לספק. הוא רכן אליה,שפתיו רפרפו על שפתיה,טועמות אותה לראשונה,היא היתה רכה וטעימה כפי שחשב,כפי שהבטיחה לו שתהיה... הרגיש את החומות שלה נסדקות,בדיוק כמו שלו,מתמכר לטעם שלה,למגע ולריח המשכר שלה. אחזה בידו והובילה אותו לחדר השינה,שואבת אותו אליה בתשוקה חסרת מעצורים וגבולות,החומות קורסות כמו מגדל קלפים בזו אחר זו כאשר הרגיש אותה מתמסרת,מאפשרת לו לחדור אל בין חומותיה הבצורות ולהבקיע את דרכו אל נבכי גופה ונשמתה... ברגע של אינטימיות מפתיעה שהתבשלה בשבוע שקדם למפגש הם פרשו לסלון,לבושה שוב בשמלתה השחורה,שיערה סתור ופרוע,משתלשל על גבה והוא,אחריה,עירום כביום היוולדו,מתיישב לצידה על הספה,מסיט את שערה מפניה,מעיניה,מחפש את הערגה שבמבטה,מופתע לגלות עד כמה נוח לו במחיצתה,לשבת כך,ערום,מולה... איברו הגיב למגע ידיה המלטפות,לציפורניה הארוכות ששרטו את גופו רק קודם לכן כאשר חדר לתוכה,ממלא אותה עד תום, בעוד היא מתכווצת עליו,רועדת ומשתחררת כזרם שוצף הניתז מסכר שנפרץ.. ראשו נזרק לאחור כשמגע שפתיה הקפואות מהזירו ששתתה עטפו את איברו ושאבו אותו לתוכן,הפרשי הטמפרטורות הטריפו אותו. הניח את שתי ידיו על ראשה,נועץ את עצמו עמוק בגרונה,ככ עמוק עד שהשתנקה,עיניה נשואות אליו רק כדי לגלות את מבטו המשתוקק. הם ישבו שם כזוג,צחקו ודיברו ואז שוב צחקו והתלטפו,שניהם ידעו שחומה נוספת קרסה לה כרגע.. בואי למיטה,הוא ביקש,מוביל אותה חזרה לחדר השינה,לא שבע ממנה,רוצה עוד לטעום אותה,לשתות אותה,לגרום לה לאבד את עצמה בתוכו ואיתו,ביקש ללכת לאיבוד איתה ביחד בין הטיפות והזרמים החמים שפרצו מגופה. היא עשתה בו שמות, ידעה בדיוק היכן לגעת בו,איך לשלוט בו בלשונה,בשפתיה,באצבעותיה, היא ידעה איך לגעת וכמה עמוק להיכנס.השאירה אותו מחוסר אוויר כשידיו אוחזות בחוזקה בראש המיטה מסנן מבין שפתיו קללה עסיסית שגרמה לה לפרוץ בצחוק מתגלגל. הוא צחק איתה ביחד.אהב את הצחוק שלה, את החיוך שלה,אהב לגרום לה לחייך, במיטה ומחוצה לה. החומות...החומות הולכות ומתמעטות, קורסות בזו אחר זו, על כל חומה שלה שקורסת, שתיים שלו מתפוררות. במשחק הזה אין מנצחים ומפסידים, במשחק הזה הכללים ברורים - כולם מפסידים, כולם מתפשרים, כולם מוותרים, כולם נפגעים... קיר הזכוכית שלה,חומת המגן שכלכך קרובה לליבה נשברה אתמול,התנפצה לרסיסים קטנטנים בקול רעש גדול,קולה השבור מעברו השני של הקו מילא את עיניו ורוקן את נשמתו. כלכך פחד מהרגע הזה,ידע שהוא יגיע,ידע שיגיע הרגע שבו אחד מהם יישבר....אך לקול הנפץ העז הדהדה במוחו גם ההזדמנות,ההזדמנות לבנות חומות חדשות,חומות של תקווה...