חופש ושתי נשים

אני מתבוננת בך בשקט מפינת החדר. אישה. יושבת בקצה הספה, נרגשת. בגדייך מעקצצים את עורך המשתוקק. עינייך אמיצות וחוששות לצפות בך כמו שאת מייחלת כשאת מאוננת. כשהכוס שלך מעלה אדים דרך הבגדים, עולה בי דחף תובעני לזחול לכיוונך, לעצור מולו, להתמקד בעינייך ולהמתין. לחכות שתסירי מעלייך את עצמך ותתמסרי לחלק הזה שבך, שרוצה להיות. את, שרוצה לחשוף את הכל, לפשק את החופש, שירגיש כמה הוא כזה, לדחוף את הלשון עמוק לתוך הצורך ולהתפלש בתוכו. הוא מכתיב עכשיו את פעולותייך, לא מניח לך לתהות אם אני קיימת בכלל. רק שאפתח אותו עם אצבעותי, שאפתל סביב לשוני את הדגדגן הרגיש, שאחדיר משהו ממלא לתוכך ואדפוק אותך בזמן שהשפתיים שלי נסגרות עליו ליניקה. אחרי שתעלי על גדותייך, אחייך אלייך בפנים שהחופש שלך ניגר מהן, כשתחזרי לאיטך מהשקט הסוער שהיית בו ועינייך תאוות.