חיזור בשני קולות.

"כדאי שנבדוק את הקטע הזה של חילופי זוגות." הרמתי את מבטי מהחתול. יש הצהרות שדורשות תשומת לב. הבנזוג ישב מול האינטרנט בגרביים וחייך אלי חיוך שובב. התחלתי למנות את רשימת הזוגות שהייתי זורמת איתם בכיף - אבל לא נראה לי שהם בקטע, עד שהבנתי שהוא מדבר על אתר הכרויות. רגע. אתר הכרויות? ואז בליינד-דייטים? ואנשים ממש מפרסמים תמונות שלהם בעירום? וכל הזוגות בקטע? יש עוד הרבה זוגות כמונו? בארץ? באמת? יו. ננסה, נשמע מגניב. אי אפשר לדעת מתמונה טפשית האם נמשכים לבנאדם. בטח שאי אפשר לדעת האם נמשכים לזוג כשרואים רק את האישה, במטושטש. אז פותחים מסנג'ר ומקשקשים. אני והבנזוג יושבים יחד, ומיד מתגלים ההבדלים בטכניקות החיזור - אני רוצה לעפעף בעיני בתמימות מתוקה והוא מעוניין לכבוש בסערה. כל אחד פוסל את הניסוחים של השני והתוצאה נשמעת לקונית. מוזר, חשבתי שזוג אמור להיות גדול מסך חלקיו אבל במסנג'ר שני בני אדם פלרטטניים הופכים לזוג אחד שתקן מעט. על המסך מהבהבת שאלה - רוצים לשבת הערב על בירה? אמאל'ה! לא יצאתי אף-פעם לדייטים כבודדה - תמיד איכשהו ידידויות והיכרויות זרמו. גם כזוג מצאנו אנשים ככה, לאט לאט מתוך סביבה חברתית. בבודדים, באיטיות, בעדינות. דייט זה כמו אודישן. כמו ראיון עבודה. כמו מבחן. ואתה נשפט על האדם שהינך - האופי האשיות, המראה... אוף, זה כבד. כצלע בזוג אני מרגישה שהלחץ מוכפל - חשוב לי שכולם יאהבו אותו. כי אני אוהבת אותו. כל-כך. החששות משתקים אותי. מה אם לא יאהבו אותנו? מה אם יאהבו רק אחד משנינו? מה אם אני לא אוהב אחד משניהם? מה אם הם כאן מסיבה אחרת לגמרי מהסיבה שאני כאן? מה אם זה לא יהיה מוצלח? מה אם...