חלום מס' 1

יום חמישי. אני מקבל ממך וואטסאפ לקוני ב4 אחרי הצהריים. "סגור. הוא מגיע ב6. אני דואגת לילדים. תעבור בבקשה בסופרפארם". אני לא מצליח לעבוד יותר, ויוצא מוקדם. היא תיקח את הילדים להורים שלה. הילדים לא צריכים להיות בבית כשגבר אחר דופק את אמא שלהם. בסופרפארם, מול המדף, אני בוחר. חומר סיכה משובח קונדומים איכותיים. חושב לרגע,אם לעבור דרך הרוקח, אבל מחליט שזאת אפשרות לא הגיונית, ומוותר. בבית, את מחכה לו בלבוש מזמין. כמו שאני אוהב. אחרי כוס יין, שנדמה לי שאת שותה אותה מהר מכרגיל אתם נכנסים לחדר השינה. סיכמנו שאם את משאירה את הדלת פנויה, אני יכול אחרי כמה דקות להיכנס. אי אפשר לפספס את קול נעילת הדלת. אני נשאר בסלון. מוזיקה עולה מהחדר. מישהו מנע ממני לשמוע. נדמה לי שלפעמים אני מצליח לשמוע. לפעמים מיטה חורקת לפעמים קול של עונג לפעמים קול שלא בטוח שהוא קול של עונג. כל דפיקה של המיטה, הלב שלי עוצר פעימה. הראש שלי שומע את המיטה נדפקת בקיר, הלב שלי שומע את האגן שלו מתנפץ על הישבן שלך הבטן המתהפכת שלי מרגישה את האיבר שלו בתוכך. אחרי שעתיים, נדמה לי שהיו לפחות שלושה סשנים. אני שומע את הדלת נפתחת, ואני ממהר לשם. החדר מואר לגמרי. הוא מתלבש אחרי מקלחת. נמנע ממני לראות "אותו". החדר מריח מסקס. את קורנת מאושר. עירנית, אבל כבר לבושה. הוא הולך לשלום, ואת מושכת אותי למיטה. אבל נמנעת ממני. נכנסת לחיבוק לשקע הכתף מודה לי אבל לא נותנת לי להוריד את תחתונייך. אני בכלל לא יודע איך נרדמנו אבל בבוקר אני לא מתאפק את על הבטן, ואני מושך בתנועה אחת את תחתונייך. הריח והמראה מכים בי. אני שולח אצבעות לפשק כדי להיטיב לראות ולהבין, אבל הכל ברור. ריח החרובים וכמויות הרטיבות. הכמויות... אני מרגיש שוב פעם איך הנשימה שלי נעצרת, כשאת מתעוררת, אוספת אותי לחיבוק, ולוחשת "קניתי פוסטינור. תיכף". מתעורר.