חשבתי ששנת 2015 הייתה מהמחורבנות..

אז חשבתי.. נו? עד שהגיחה לה שנת 2016 .. מעניין איזו שנה תזכה לתואר " שוברת שיאים" בכל מה שקשור דווקא לחלקים המגעילים של החיים. אמנם 2016 הגיחה אל העולם ממש לא מזמן... ממש פעוטה. והכל עוד נתון לשינוי.. אבל בינתיים רוויית חוויות מן הסוג שלא כיף. לא להזכר. בטח שלא לחוות. לא לתפוס בשתי הידיים את הראש, ולהרגיש (ולמלמל): "אני כזאת מטומטמת". עם כל הכוונות הטובות שהיו לה, לפעמים זה לא תלוי רק בה, וזה פשוט לא זה. רוצה להאמין שכשהיא קצת תגדל, ותתעצב- היא תביא איתה ימים, אולי מספר שעות- או אפילו שבועות.. אופטימיים יותר. תשכיח חוויות שליליות, או לפחות רק חלק.. בינתיים פסימית, ויש לכך סיבות. לו הרגשתי אופטימיות- הייתי מתחילה לדאוג.. יכול להיות שעם ההתבגרות בגיל, והניסיון המצטבר- תחושת האינטואיציה מזגזגת? לא.. נכון? או שאולי כן? בכל אופן, כנראה שאני נמצאת כרגע במשבצת של "היוצאים מן הכלל". כי מתחילה "לאבד את זה". מזל ששום דבר בעולם הזה אינו נצחי. ולא מתביישת (ובטח שגם לא גאה) להודות בזה. תמימה הייתי פעם, היום, תודה לאל- אני כבר לא,, ובכל זאת.. מרגישה נבגדת ע"י האינטואיציה החזקה שלי, או ליתר דיוק, האינטואיציה שהייתה פעם שלי. מתגעגעת אליה..מקווה שגם היא. אין בי שום דחף להיות ספציפית יותר ולפרט על מה אני מדברת.. במידה ויגיע אלי הדחף הזה, אעלה פוסט נוסף. בינתיים, שתהיה לכולכם אחלה שנה, תהיו אנשים טובים.