יומן מלחמה - פרקים

סמוך מאד ל'שבת השחורה' הבנו שזה לא יימשך ככה. לי הייתה טבילה ביום שלישי שאחרי – ולראשונה בחיינו בעלי לא מעוניין בי ואני לא בו. היינו מוכי הלם, צרובים מיגון, מכורים לחדשות ולבכי, למי היה פנאי וחשק. רק ביום חמישי התאחדנו איכשהו, חסרי התלהבות ונשמה. וגם זה היה ברור: שאין זה הזמן להשתרלל ולהסתנווג. רוב ההסתייגות בפן האנושי; פשוט לא מתאים. עם ישראל נתון בצער עמוק. מאות רבות קטועי גפיים. אלפי משפחות אבלות. וחלק מההסתייגות היא הזווית הדתית. אדם דתי תמיד, במודע או לא, יתלה את המנחוס בעצמו.