יוצאת מהכופסא השחורה

שנים כבר מגרדות לי האצבעות... שנים. הוא משדר ללא הפסקה את משנתו חוצבת הלהבות אך האצבעות מסרבות להקליד... הן בשלהן. לא מתכופפות . אז נולדנו שיחקנו למדנו ירינו השתחררנו נסענו חזרנו למדנו הכרנו סיממנו נישאנו ילדנו סיימנו והינני כאן! סוס פרא, ציפור ססגונית, בנוצותיה, בסיגנונה, בקולה.... כזו אני , באופן מה, לא רואה עצמי כעוף מוזר. כלל וכלל לא. אישה בריאה, בשלה, שלמה, שלווה, חזקה, רכה.... טובה. מי שמצליח להרים עינניו מהחזה שלי, ניתקל בזוג עיינים עמוקות שמספרות המון. ואיכשהו תמיד חששתי להוציא את שעובר בי לתקשורת הכתובה. פחדתי... בעיקר מההתעמתות מול האמת.המציאות אותה חייתי. מבחירה. נורא!!! ויחד עם זאת, הייתי רעייה, נאמנה.. אני אמא- בראש ובראשונה למען ילדי... אודה כי טעיתי פה ושם.... השעה מאוחרת. כדורים ולישון עדהיום שאחרי שלי יצר ותשוקה