לא ככה רצינו לבלות את יום הנישואים

כמה חודשים עברו מאז שהתחלנו לבלות באתר הזה ובין חבריו. במהלך החודשים הללו גילינו קודם כל את עצמנו, את המיניות והקשר החזק בינינו, כמה סקס הוא לגמרי סובייקטיבי, שהאמרה ש"עם האוכל בא התאבון" נכונה, ועוד כמה תובנות חשובות לנו עלינו, על סקס, על אנשים ומה שביניהם. פגשנו אנשים, חלקם מקסימים וחלקם אולי הקסימו ,אבל לא אותנו, חווינו חוויות בריגוש הולך ועולה וללא ספק הגשמנו פנטזיות. אז למה זה נשמע כמו מונולוג פרידה? זה ממש לא!!! כל ההקדמה הזו היתה כדי להעביר את עוצמת התסכול. לקראת סוף הקיץ חלים ברצף יום הנישואים שלנו וים ההולדת של אלון. כבר פינטזנו איך מתחשק לנו לחגוג, עם מי וכמה. יצרנו קשרים, פיתחנו ציפיות, הרבה חרמנות זרמה בינינו ואז- תקלה בצנרת. אצלי (איילה). לא משהו חמור או מסוכן. סתם מציק. מפריע ובעיקר מעכב את ביצוע כל התוכניות והזמימויות. קרוב לחודשיים היינו מושבתים מפעילות. בטח ובטח איתכם, ואפילו כמעט עם עצמנו. התחושה היתה שאחרי שגילינו את הארץ המובטחת, אחרי שהצתנו מחדש את האש שבערה בנו לפני כמה שנים ודעכה קצת- אתם יודעים ילדים, שיגרה וכו', כאילו ראינו, טעמנו קצת, והיא נלקחה מאתנו. כדי לא להתבאס עוד יותר סגרנו את המסנג'ר ולאתר הזה נכנסנו ממש לעיתים רחוקות. אז עכשיו אנחנו מקווים שחזרנו, מתגעגעים ורעבים. מבקשים סליחה מכל מי שפנה ולא נענה. באמת זה לא מחוסר נימוס- פשוט העדפנו לא להיות. ובעיקר- פתוחים להצעות מגונות (לא מגונות בעינינו בכלל...) ואיזה כיף שיש כזה מקום להכיר אנשים שיש להם כבר משהו אחד משותף איתנו. הפתיחות. אוהבים, אלון ואיילה.