לילה בדאנג'ן - חלק ב'

המקום הזה העביר בה רטטים בכל הגוף. היא עיקמה פרצוף בהתחלה, ניסתה להיכנס לראש של כולם ולהבין ממה הם מתלהבים, למה הם כאלו סוטים?! היא פתחה בטקס הכנות לפני כל יציאה לשם, אמבטיה מפנקת עם נרות ומוזיקת זיונים. אדים ברחו ממנה בזמן שהתנגבה, חלקה ומדיפה ניחוח וניל עדין. לא פספסה שום קימור בגופה כשנמרחה בקרם גוף, איפור מוקפד, רעמת השיער הייתה מנופחת והמבט - בשניה שעלתה על עקבים משהו בה השתנה, החזיקה את גופה בגאווה גדולה ויצאה זקופה. היא אהבה את הגברים שלה מיוחדים, רוב חייה הייתה רווקה וכולם תמיד שאלו "מה עם בן זוג?!" והיא בשלה... יש זמן, תנו לי להנות מהחיים עכשיו. הם תמיד הריחו מבושם מתקתק, בנויים לרוחב חטובים בעיקר, גבוהים מאוד לא היו הטייפ שלה - על עקבים היא אהבה כמעט להיות בגובה שלהם, בלי; אהבה להסתכל עליהם מלמטה עם עיניי עגל. קו הלסת חייב להיות חזק ודומיננטי בצמוד לזוג שפתיים בשרניות, סוטים, אינטילגנטים ושנונים, גברים של אמא, גברים של אישה אחת, גברים שכיף לסובב את המבט אחריהם. היא אהבה אותם ככה עד שפגשה אותו... "ענתי!" "מה למזוג לך יקירי..." "בירה קרה, אין לי חשק לדפוק את הראש הערב." "רועי! שליש או חצי?!" "שליש! ותפסיקי לצעוק את יודעת איך אני אוהב שקוראים לי פה" תאי הוא קרא לעצמו, גילה שכולם כאן חובבי שמות חיבה ואימץ לו אחד על שם הארץ האהובה עליו, בית הזונות הגדול בעולם מכל צבע ומין - תיאלנד. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהוא הופיע מולי, המדרגות בדאנג'ן מכניסות אותך למין אווירת מרתף, משהו סודי. הווילון השחור שמוסת הצידה חושף בפנייך עולם אחר, עולם שחור, עולם חדש. הייתי מחייכת בכניסה, אומרת תודה לקופאית וצועדת פנימה מינימום הייתי מלכת סרטי הפורנו. מבטי היה קפוא, חיוך בקושי היה שם, פיזרתי מבטים קצרים לכל עבר - מפלרטטת עם עמודים וכל מה שזז בינהם ומתיישבת על הבר. הוא ישב שם בפינה, כמעט ומעדתי כשראיתי את חיוכו, הוא צעק לענתי ושורת שיניים לבנות נחשפו מבעד לשפתיים העבות שלו. הוא היה כל כך חתיך, השיער כמעט מגולח, עיניו היו עגולות וחומות, אף סולד ולסת עוצמתית. עשיתי סיבוב סביב הבר, שומרת על קשר עין רציף שלא יעלם ונעמדת מאחוריו. מכופתרת שחורה נצמדה לגופו החטוב, ידיים חזקות איימו לפוצץ את החולצה ושעון גדול עיטר את פרק כף ידו. יכולתי להישבע שראיתי אותו בעבר שלי, אי שם באחת הפנטזיות - משחק איתי משחקי חתול ועכבר, תמיד הצליח לברוח והפעם... הפעם הוא שלי. הכיסא לצידו התפנה "שחררי את הפנים ותוציאי את הלביאה שלך לטיול - הגיע הזמן לצוד את הטרף" אמרתי לעצמי. נצמדתי אליו מאחורה מסניפה את עורפו וכמעט ופולטת אנחת רווחה. אחח כמה שבושם יכול לחרמן אותי, שאלתי אותו כמעט מגמגמת אם הכיסא שלצידו תפוס? הוא גמגם, ניסה לחפש מילה פשוטה בת שתיי מילים "לא", מזל שהמוזיקה הייתה רועשת אחרת היה שומע אותי צוחקת כמו מפגרת. מפורפרת, זו המילה שחיפשתי. אין דרך אחרת לתאר את מה שהוא עשה לי - פרפרים פרפרים התעופפו להם בכל הגוף, דגדגו אותי מקצות האצבעות ומעלה. הפשלתי את המעיל מכתפיי והנחתי אותו על הכיסא, מפנה את גבי אליו ונוגעת בשערי, מפיצה ריח לכל עבר. התיישבתי על הכיסא, "תשלטי בעצמך אישה" חייכתי לעצמי - איך העזתי לצאת בלי תחתון מהבית?! "אפשר להזמין אותך למשקה? מה שרק תרצי עליי! כל הבר, תנצלי את כספי..." בלה בלה בלה בלה, הנה התחלנו עם הסמרטוטים המעצבנים להערב "לא תודה" חייכתי חיוץ מאולץ. "לא תודה!" מה הוא לא מבין?! "לא...תודה..." הוא נעמד לצידי, חצי ערום, מכנס צמוד וגרב דחובה לו בוואבוס, מרח את שיערו בחצי טון ג'ל ושוט זנבות תלוי על כתפו "נעים מאוד דום ואת יכולה לקרוא לי גם מאסטר" הוא אמר; כמעט וצחקתי לו בפרצוף "נעים מאוד, סוד..." לחשתי לו בסקסיות" והוספתי "אני לא בקטע, לפחות לא שלך אז תמשיך הלאה במסע הציד שלך דום." "ענתי! דאבל אספרסו בבקשה" אני מתה עליה, שנים שהיא עובדת כאן מסתבר - תמיד מחייכת ודואגת שכולם יוצאים משם בסדר. "לחיים" אני שותה יחד איתה ומדליקה סיגריה שתעביר את הבעירה מהגרון מתעלמת לגמריי מהמר בחור שלי, מציצה מדי פעם ורואה איך הוא בחצי אוזן מאזין לשיחותיי עם המבקרים. "לא תודה!!" כמעט וצעקתי על זה שביקש ללקק את כפות רגליי, דיי. תנו רגע של שקט. במועדון רגיל היו מתחילים איתה פה ושם, יחסית לא הרבה וגם רובם היו שיכורים. כאן? היא לא ידעה איך לעכל את זה, מכל פינה הם צצו במרדף אינסופי אחרייה - כולם חייכו לה ופרגנו, גם הנשים. היא הייתה כובשת בחיוך שלך, ברוך שהעבירה ומנגד היא נראתה כל כך מבלבלת - שולטת, מלכת סאדו רעה שמפחדת לגלות את עוצמותייה וסודותייה לכולם ולעצמה.