ליל הסגר - עידן הקורונה

ליל הסגר לא נפגשנו זמן מה... החשקים תמיד קיימים אבל אנחנו משמרים על אש קטנה, בשליטה. הסתמסנו והרצון להפגש ולחוש שוב ושוב התעורר והתגבר. הנסיבות הביאו לדחייה. הבנו שתיכף נכנסים לסגר ועוד יותר רצינו להפגש, לממש, למשש... ושוב לא הסתדר. ביבי מודיע מחר בלילה יחל סגר. אסור להתרחק יותר מ 100 מטר מהבית. אני אומרת לך: ״באסה... לא נפגש. לא נורא נתראה בעוד חודש +״. אתה עונה לי ש״אין מצב״. ומודיע שאתה בא וש״מחר בערב נפגש״. למחרת ב 17:00 ההנחיות נכנסות לתוקפן. לא האמנתי שתבוא. רציתי אבל גם חששתי. החשקים גרמו לכך שנהיה לי חם בכל הגוף. התקלחתי ולבשתי ביבידול שחור ופינטזתי שתגיע. אבל איך תגיע במצב הזה? 19:40 אתה שולח לי הודעה ״עוד 20 דק אצלך. ״ אני משיבה: ״הדלת הקידמית פתוחה. תכנס. אני ממתינה לך במיטה״. וואווו אין מילים שיצליחו לתאר את העוצמות של מה שקרה אח״כ בינינו. מאז עבר כמעט חודש... הקורונה הזאת מטריפה אותי, אותך... אז הזמנתי אותך לדרינק. הצעתי שנשמור 2 מטר מרחק. נשתה דרינק, נקשקש קצת. צחקת. ״״נראה לך? 2 מטר ממך??? את מסוגלת ?״. שיקרתי והשבתי : ״כן״