לשם כך נתכנסנו

דיברנו, החלטנו והגענו... נקישה בדלת, המטרה ברורה לכולם בראש, שחרור! הדלת נפתחת, וכבר שם אני מחליטה שהביגוד לא מועיל. לבשתי כלום עם שמלה. נכנסנו לחלל החדר המואר בנרות המפיצים ריח עדין. במרכז החדר מונחים מזרנים בלבן, הצבע שאני הכי אוהבת להתרכבל בו בלילות. בלי הרבה דיבורים הפעם, המוסיקה ברקע  שקטה ומרגיעה ואכן תואמת גיל. התחברנו הוא ואני והיא והוא. היא גם חיכתה לנו במערומיה, גופה הלבן והטהור שידר חום ומבלי לגעת, הרטיבות מהאזור השמור, למורשים בלבד, נתן אותותיו. הכימיה היתה חזקה, אבל היא והוא מסתקרנים בקצב שונה. המבט והנגיעות מוזרמים בקצב עדין, הריקוד חם וחופשי ומידי פעם שומעים אותם מצחקקים על הוא ואני. נכנסתי, האוירה היתה שונה הפעם, ידעתי מה אני רוצה להרגיש, לא היססתי להתפשט, רציתי לראות את המבט המאשר   שזה הדבר שהוא רצה לראות, את החום והבעירה שמבעבעים ממני ולא בגלל שחם בחוץ. הוא הושיט לי והתחלנו לרקוד, להרגיש,להתנשק בלהט ובחום עז. החושניות פרצה את כל הגבולות שהיו קיימים בפעם הקודמת. רציתי שהיא והוא, ירגישו את העוצמה והגלים וייסחפו איתנו בזרם. לחשתי לו את הפנטזיות שעברו לי במוח, הוא התרגש! שאני משתוקקת למצוץ את אברו להרגיש את  חומו, בזמן שאישי מתקרב עם לשונו לכוס החם והרטוב שלי ומענג אותי ואז זה קורה, השחרור! פורקן משתלט על גופי ופה אני רוצה עוד. המוסיקה ממשיכה לנגן ברקע, אני לוגמת יין אדום, מסדירה נשימה, מסתכלת סביבי ורואה את ההיא, בשיא הרוגע מתענגת עם "הידיד לשעת צרה", נאנחת וגונחת. המטוטלת בגופי, לא הפסיקה לפעול, העיקצוצים וקצב פעימות ליבי מתגברים, לנשימה שלי יש הד בחלל ואני יודעת שלהפסיק אני לא יכולה ומעבירה את השליטה אליו, שיכול להרגיש ולהבין, לאן אני רוצה להגיע, לשחרור נוסף, כי לשם כך נתכנסנו!