מעשה שהיה יכול להיות....

"בא לנו עוד..." זהו שם הפרופיל (שם בדוי) שהחליטו צחי וסיגל לפתוח.... באתר סווינגרס. כשראו את הסטטוס מתחת לשמם התלבטו באיזה מהם לבחור, חברים יציבים מעולם לא היו, נשואים זה לזו מעולם לא היו. חברים לסווינגס לא נשמע טוב. 'נשואים לאחרים', הכי פחות מרתיע... הכי פחות שקר... וייאלה שיהיה.... התמונות, וואו ממש יפות... הכיתוב 'בא לנו עוד' הונצח על בטנו של הגבר, וגבה של האשה. אוטוטו הפך הפרופיל להיות מוודא. וייאלה יצאנו לדרך... הכי קל היה לצחי לחפש באותה כותרת כמו שהוא, למה לקבל דחיות, למה לקבל שאלות כמו "מה מביא אותכם 'נשואים לאחרים' להיות נשואים בפעם השניה או יותר נכון בפעם השלישית...." או כמו "יש לכם בעיות בבית" וכל השאלות "המציקות" והטורדניות... הנה, הגיע הרגע, היה זה צחי שגילה פרופיל דיי מתאים מבחינת הגיל מבחינת מה שהיה כתוב בפרופיל, וכמובן מבחינת ה"נשואים לאחרים".... ההודעה נשלחה יצאה לדרכה, עברה מעל גוש דן ונחתה היישר במושב 'עין יונה' (שם בדוי כמו כל הסיפור ..) במחשבם של שלומי וענת בעלי הכינוי "רוצים כמה שיותר".... כמובן שגם שלומי וענת כמו צחי וסיגל בחרו בכינוי נשואים לאחרים. פחות או יותר מאותן הסיבות... לאחר יום עבודה פתח שלומי את המחשב, הקיש בגוגל סווינגרס (הרי לנשואים לאחרים אין את האתר במועדפים)... הקיש את שם הפרופיל "רוצים כמה שיותר"... סיסמא .... וכולו בפרפרים האם קבלתי הודעה ממשהו שאני סוף סוף מחכה לצאת איתו.... כן, "בא לנו עוד" שלח הודעה... ועוד כמה כמובן... אבל ראו איזה פלא, דווקא ההודעה הזו מצאה חן בעיניו מכולם, ובה החליט לפתוח... 'מה נכתוב' להם..., ייאלה "אשרו תמונות פרטיות", יש מצב... התמונות אושרו, תמונות נוספות הוחלפו, הודעות נשלחו, השיחה הייתה קרובה מתמיד. ואיכשהו נקבעה פגישה, שניהם הזוגות, חיכו בקוצר רוח ליום המיועד, שסוף סוף נמצא לאחר כמה ביטולים מצד אחד לצד שני, לאחר כל מיני מניעות מפני בנות הזוג האמיתיות וגם אלו שלא, אך בסוף אין לך דבר העומד בפני הרצון..... הצימר נשכר, אי שם באמצע הדרך, המגבות הוכנו, המיטה סודרה. צחי וסיגל הגיעו ראשונים, ממתינים בציפייה לדפיקה בדלת.. ממתינים בתשוקה אין סופית כבר לחוות מגע חדש... וממתינים לראות האם התמונות אכן תואמות את המציאות.... הדפיקה שלה ייחלו הגיעה בסופו של דבר. הדלת נפתחה בעדינות, למראית עין... איך שנפגשו הנשים פנים מול פנים , חנקו הן קריאת התלהבות שעמדה לצאת מגרונן. נפלו זו לזרעות של זו, כאשר צחי ושלומי, עומדים מן הצד תמהים ואינם מבינים מה קורה לנגד עיניהם.... צחי היה זה ש'העיז' ראשון, "אה סיגל, אממממ אתן מכירות???" "כן" ענתה סיגל בפשטות. "אנחנו היינו באותה 'שכבה'.." "איפה" שאל צחי. וכאן כבר היה תורו של שלומי לשאול דווקא את צחי "מה אתה לא יודע היכן היא למדה בת זוגתך..." צחי גמגם משהו בעליבות מה... גלגל עיניו... אך סקרנותו לא ידעה מנוח... "ואתה יודע" ההין לשאול את שלומי... במגננה כל שהי על כבודו... עכשיו היה זה תורו של שלומי להיות נבוך... "טוב אוליי תסבירו לנו שתיכן הכל מהתחלה מהיכן אתן מכירות..." בפשטות ובלי הרבה גינונים, "עד לפני חודש שנינו עבדנו באותו מכון.." ענו השתיים.. המבטים התחלפו מבולבלים, נבוכים, מבטים אשר רוצים לקבור את עצמך באותו הרגע. עד שענת שברה שתיקה, "נו אם כבר שלמתם... ייאלה...."