משהו שכתבתי

״ובעודי עומד קפוא ונבוך ״ליד אותה באר גורלית ״ארזתי אומץ והעזתי להביט באותה נערה קסומה, באמארו מוליכת הגמלים שלי...״ בעיניה השחורות, הסקרניות, שנדמה כאילו ״אור אין סופי בוקע מתוכן״. עקבתי אחרי תנועותיה, ״כשלפתע היא הרימה אליי מבט רושף, כמו אלפי גחלים שהבעירו את נשמתי. ״היא הרימה יד ענוגה ״וסילקה קצוות שיער שנתפסה בין שפתיה, אותן שפתיים אלוהיות, שברבות הימים יהפכו לבאר הפרטית שלי. יכולתי להבחין... בשדיה הרכים, ״קוראים תיגר על בד שמלתה הדקיקה. ״באותו רגע לראשונה בחיי,הרגשתי שמצאתי בית.״. את מושלת נקודה