סיפור קצת שונה

אז גם לי זה קרה... התאהבתי באפס. יצא שקראתי ברשתות החברתיות על נשים שלא מבינות איך זה קרה להן... ואז זה קרה גם לי. הכל התחיל בקיץ האחרון. גבר פונה לאישה. אישה עונה. הגבר מחזר אחריה במרץ. היא קשה להשגה. חודש שלם של חיזורים מצידו ודחיה מצידה (מהרגע הראשון היתה לי תחושה שאסור לי להיכנס לפינה הזו). אחרי חודש הוא רק מבקש להיפגש לקפה. מבין שאני לא רוצה אותו ומבקש רק קפה. אני מסכימה.  3 שעות נפלאות.  אני מביטה לו בעיניים ומחייכת. הוא מחבק ומנשק.  מרעיף מחמאות ואני מפשירה לאט לאט. עדיין נחושה ואומרת שלום. הוא ממשיך לחזר... אני כבר פחות קשה להשגה. אני מתאהבת. מהר וחזק. הלב מתכווץ והבטן מתהפכת. מרגישה אהובה ומיוחדת. מאוהבת ומאושרת. אחרי לא הרבה זמן השמיים נופלים עליי. הוא שקרן. כל מה שאמר זה שקר.  לא גרוש אלא  עומד להתחתן. לא חכם אלא טיפש. לא מאוהב אלא חרמן. וההיא מהצד השני... לה אני רוצה לומר סליחה. לא ידעתי. הוא שיקר. כפי ששיקר לך הוא שיקר גם לי. שתינו נפלנו בפח שלו. של ההוא עם החיוך היפה שאין מאחוריו כלום.  ההוא עם הפוזה של הגבר גבר אבל בסוף התגלה כאפס פחדן וטיפש. כן... גם אני נפלתי בפח. מודה. הורדתי מולך את החומות ואתה השתמשת בזה נגדי. נתתי לך את ליבי ואתה ניפצת אותו לרסיסים. ועכשיו לדברים הטובים... אני לא שם .  אני ניצלתי ממך.  אני קמתי על הרגליים חזקה יותר. חכמה יותר. מאושרת יותר.