עוד עיקרון היאורה הושלך

כבר עמדתי כאן בעבר על כך שעמוד השדרה שלי אינו עמיד דיו בפני סערות והרפתקאות. ממש כמו מערכת הניקוז במרכז הארץ.... מטר אחד חזק והמערכת שלי עולה על גדותיה... הן כבר התוודתי על כך שהיו מקרים שבהם מעדתי ופסחתי על ׳הרעלת הקפה׳ הידועה לשמצה... אבל להפגש על מנת לממש מבלי להחליף ולו מילה אחת בודדה... לא יעלה על הדעת!!! למעט כמובן בנסיבות המיוחדות והחריגות הבאות... זוג נחמד... התכתבות במייל, קונבנציונלית משהו... החלפת תמונות... אתם יודעים ... ״מתחילים הכי מהר ולאט לאט מגבירים״. ואז לפתע, נזרקת לחלל האוויר הצעה מגונה .... אבל דילמה בצידה... הזוג החביב רוצה לקבוע איתי ועם גבר נוסף. המממממ.... רביעייה ... שלושה גברים... אישה אחת... ברגע האחרון, בשארית כוחותיו, חוט השדרה הרעוע שלי הזדקף קמעה .... אמנם סירבתי בנימוס.... אבל כאב חד פילח את ליבי על מותה, בטרם עת, של עוד הרפתקאה. כעבור נצח... או שעתיים... אינני זוכר במדויק... השמיים נטו לי חסד, ומסיבה שאינה ברורה לי עד תם, הפציע בתיבתי מייל חדש ובו הזמנה לביתם רק עבורי. מיותר לציין שלשנייה אפילו הרגשתי מיוחד ולשאלתכם... גם אני תהיתי אם לא הגיעה העת שנשוחח קצת... הסתבר שלא! הוויז הוליך אותי נאמנה למפתן ביתם... נקישה על הדלת... הגבר פתח אותה לרווחה ... אני מושיט לו את בקבוק היין והוא מוביל אותי לחדר השינה... כבר במבט חטוף פנימה, ראיתי שהגברת ממתינה (כמעט) בלבוש חווה. אבן נגולה מעל ליבי. הן ידוע במחוזותינו שככל שהלבוש יותר מינימלי ... כך גם משך הזמן שנדרש למעבר מתיאוריה למעשה. אחסוך לכם את התיאורים הפורנוגרפיים הבוטים... בסיומו של הלילה...עם חיוך רחב נסוך על פני, נפרדתי לשלום הן מהזוג המקסים והן מעוד עיקרון אחד קטן...