רקוויאם למונוגמיה

אני זוכר את הפעם הראשונה ששוחחנו על כך. יושבים עם כפות הרגליים טבולות באגם הקר. אמרת שתשמחי לנסות בעתיד, אך כעת תרצי שנסתפק בהווה. אז התחלנו לאט לאט, בגיחות קצרות למועדונים חשוכים בחצות הליל. עד שניסיון אחד לצעוד קדימה, החזיר אותנו אחורה. למקום בו אינך רוצה להרחיב את מעגל האהבה שלך. ומאז אנחנו מנסים ברוגע ובנעימים, עד לרגע הנכון. ולמרות זאת, את עדיין שם בשבילי. תומכת במסעי להכיר נפשות קסומות. ועל כך אני מודה לך אישתי. רק את מבינה אותי ויודעת. שלמרות שהחברה העניקה לנו בטקס מפואר את שרשרת המונוגמיה. ישנם בעולם אנשים עם לב גדול מהממוצע, אשר השרשרת הזו אינה מתאימה להם ורק מגבילה ומעיקה על ליבם. וכך תמכת בי והענקת לליבי את החופש לגדול ולגדול, עד שהוא קרע לגזרים את השרשרת. המונוגמיה מתה, וכעת סוף סוף הלב שלי יכול לפעום בטבעיות.