שיר מהמגירה

היה זה לילה סוער משמיים כביש רטוב והמון מים היא עמדה כולה רטובה בקצה רחוב מחכה לטוב כשאת העיר מאיר פנס צהוב באור עמום חותך את העלטה במעט היא החלה להתקרב לאט על פניה היה אפשר לראות שלא גשם שטף אותה אלא דמעות רציתי לגשת לשאול על ליבה אך בשבריר שניה היא נעלמה משהו במסתוריות תפס אותי הלכתי לישון ובבוקר זה קם איתי שתיתי קפה במרפסת עם ריח חורפי חשבתי לחפש אותה ..לא זה טיפשי עבר לו יום עברו יומיים חלפה עונה אפילו שתיים והנה היא שוב עומדת בקצה רחוב הפעם שום דבר לא הפריע לי לגשת קרוב החלפנו מבט לשבריר שניה כמעט חצי חיוך ומשום מה זה היה לי לעונג צרוף סובבתי את הראש כי זה מה שגבר עושה ומישהו אחר הציע מחסה בפעם האחרונה כשפגשתי את האישה המסתורית היא חזרה עם תינוק קטן וצעצוע בשקית...