לבד מבחירה ..

אמרת שזה הדרך שאני נוגע בך המבט שיוצא ממני כשאת מולי שטון הדיבור שלי הופך לרך הניגון של המילים הופכות לנעימה הרגשת את פעימות הדופק שלי גם כששריר לא זז בפנים שלי ידעת לחייג כשחיפשתי אותך באנשי הקשר , קראת אותי למרחוק ... הזמן עבר , הרוח הזיזה הרבה דיונות במדבר .. אבל היכולת שלך לגרום לי להתרגש ממך כל פעם מחדש לא נחלשה .. אולי בגלל שאנחנו מעולם לא היינו באמת יחד , אולי זה בגלל אותה רוח שסחפה את הדיונות ואותי איתם .. הפכה אותי לנווד נווד בין אהבות של רגע לאהבות של שבוע , דבר שתמיד ידעתי שקיים ושהוא אמתי , אבל ברחתי ממנו רחוק .. שיר הנווד הפך להימנון הרשמי מנגינת אבל יפיפייה שמתנגנת לה כבר שנים .. שרה על הנווד שלא תוקע יתד תמיד בתנועה , רוקד עם זאבים בלילות ... משקיף על הירח המלא שמאיר את הדרך , שהופכת לברורה בחושך .. מי שרטוב לא מפחד מגשם .. מעולם לא פחדתי ממנו , תחושת הקור והרטיבות הפכו אותו לשנוא .. החום גרם לי להזיע , לצימאון לתקופת הקור מי שרוקד עם זאבים , בוחר בלבד ..