מחלקת כספים- סיפור

את ליאת, ממחלקת הכספים, אני מכיר הרבה שנים. אני חושב שהיא נמצאת בחברה כ8 שנים, כמעט כמוני – הרבה זמן. ליאת היא אחת הנשים המדהימות ביותר שאני מכיר. חכמה, יפה, ואין אחד שלא אוהב אותה. טיפה נמוכה, טיפה רזה. שיער בהיר וקצר. אני משאר שהיא כבת 35, נשואה +2. היא שולטת בכל ענייני הכספים בחברה וכולם, מנכ"ל, סמנכלי"ם, וכל השאר מתייעצים ושומעים לחוות דעתה. אין ספק שהיא אישה חזקה וחריפה וכל זאת בצורה נעימה וחביבה. ליאת תמיד לבושה בצניעות. מכנסיים ארוכים וחולצת כפתורים. תמיד בחן ובסטייל. זה חלק מהקסם שלה. היא לא חושפת כלום וכולם יודעים שיש לה גוף משגע. בוקר אחד אני עומד במסדרון ומשוחח עם יוסי ממחלקת השווק. סיפרתי לו שאתמול גיליתי את להקת "אבבא" המדהימה. לא שלא הכרתי אותם לפני כן. שמעתי שירים שליהם פה ושם (מי לא?) אך אתמול היה הפעם הראשונה שממש ישבתי והקשבתי לאלבום שלם שלהם. "בוקר טוב לך" צחק יוסי, "בפקמן כבר שיחקת?" הוסיף. "תצחק, תצחק" - עניתי לו - "בזמן שאתה הקשבת לחיים (משה) ולאבנר (גדסי), אני הקשבתי ללודויג ואן (בטהובן) ולוולפגנג אמאדאוס (מוצרט)" "אני שומע כאן נימה של התנשאות?" "בוודאי! תראה מה יצא ממני ומה יצא ממך..." "כן? ומה בדיוק אתה רואה?" "אני רואה שאני שוקל פחות ממך ויש לי יותר שיערות על הראש" – צחקתי – "... וגם על הידיים" הוספתי. לא שמתי לב אבל בדיוק ליאת עברה במסדרון נעמדה והקשיבה לשיחתנו. "נראה לי שזה נכון לא רק לגבי הידים" – צחק יוסי. "נכון, אבל רק לי מותר לצחוק על זה" עניתי. שעור היתר שלי הפריע לי מאז ומתמיד. עם השנים למדתי להתמודד עם זה ובשעת הצורך לנצל את זה לבדיחה טובה או שתיים אך עדיין לא השלמתי עם זה שאחרים יתבדחו על חשבוני בנושא זה. כל עוד אני שולט במצב יכולתי לסבול ואף להנות מהמצב. אך הערה אחת לא נכונה של חבר / מכר יכל להרוס לי את היום. "אני דווקא אוהבת שערות על גברים" אמרה בצחקוק קל תוך שהיא מעיפה בי מבט. "הופה!" צחק יוסי, "מה קורה? ליאת!" "מה יש? אתם הגברים צריכים להפסיק להיות כ"כ נשיים" – אמרה ותוך כדי כך מגניבה מבט בוחן סורקת אותי מראש ועד המותניים. הייתי קצת נבוך. "טוב, נראה לי שזה מספיק להיום. אני כבר מאחר לישיבה" אמרתי ופניתי ללכת לחדרי. "גם אני מאחרת" אמרה ליאת והמשיכה לדרכה. מאוחר יותר, אחר הצהריים, פגשתי אותה שוב באחד המסדרונות. "תגידי, מה פשר האמירה שלך הבוקר במסדרון?" שאלתי והסתכלתי בעיניה. היא החזירה לי במבט חודרני. עיניה הבהירות פתוחות וממוקדות בי. היא היתה כל כך יפה. פנים עדינות, חלקות. עיניים רכות ובהירות. "מה ששמעת. אני מחבבת גברים שעירים במקומות הנכונים" "מעניין מה הם אותם מקומות..." – אמרתי. "בהזדמנות אסביר לך"- חייכה את חיוכה הקסום, והלכה לדרכה. עמדתי שם במסדרון עוקב אחריה במבטי. רצועת חזיתה הכחולה ביצבצה מתוך חולצתה על כתפה החלקה והעדינה. ישבנה החמוד והמוצק התנענע קלות בתוך מכנסי הבד שהיו טיפה רחבים לגופה. חזרתי לחדרי וניסיתי להתרכז במשימותי. קבעתי לעצמי כמה ישיבות והכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב על מה שקרה עד כה. אלא מה, בערך בשעה 17:30 אני מקבל במייל זימון לישיבה, הערב, בשעה 19:30. וממי הזימון? ניחשתם נכונה. מליאת. הנושא: עניינים פתוחים בהסכם המסגרת עם חברת XXXX. איזה עיניינים ואיזה הסכם. הדם זרם מראשי. קמתי מיד ממקומי והתחלתי ללכת. לא למקום ספציפי. פשוט ללכת. התרגשתי. רעדתי. הלב שלי דפק. מה קורה? מה יקרה? לאן זה מוביל? חזרתי לחדרי כולי רועד ודבר ראשון שעשיתי זה לאשר את הפגישה. לא החלטתי מה בדיוק אעשה ואיך אתנהג " אגיב, אבל היה לי ברור שלפגישה הזאת אני הולך. התקשרתי לאישתי ומפה לשם הודעתי לה שאני אגיע הביתה מאוחר (עומס בעבודה, סגירת רבעון, בלה בלה...). אחרכך ישבתי, ראשי רכון בתוך כפי, עיני עצומות ופשוט ניסיתי להרגע. לעבוד כבר לא יכולתי וגם לפטפט עם חברים לא הצלחתי. הייתי כ"כ לא ממוקד – מזל שאף אחד לא חיפש אותי בשעות שנותרו ליום העבודה. סוף סוף בשעה 19:15 קפץ התזכורת של האוטלוק. עוד רבע שעה. קמתי והלכתי לשרותים. שוב. פעם עשירית מאז שאישרתי את הזימון. מהשרותים לפינת הקפה. שוב. כוס מים. שוב. חזרתי לחדר והכנסתי לפה את המסטיק שהעלתי מהאוטו. אם אין לי מברשת שינייים, לפחות זה. לא יודע לאין הענינים יתפתחו אבל הרגשתי שכדאי לי להיות מוכן לכל התרחישים. בצעדים כושלים ועם רעד קל בברכיים עליתי קומה והגעתי למשרדה. בדרך ראיתי שרוב העובדים כבר הלכו לביתם ורק פה ושם נשארו אנשים עסוקים בעניניהם, מנסים לנקות שולחן לפני שילכו לביתם. למיטב הבחנתי, אף אחד לא שם לב שעברתי במסדרון. החדר היה פתוח. דפקתי קלות ונכנסתי. הסתכלתי עליה. רכונה על המחשב שלה. היא נסתה להראות עסוקה ושקועה באיזה מסמך אך ראיתי שגם היא לא מרוכזת, אפילו קצת מסמיקה. הסתכלתי סביב. מעליה תמונות משפחתיות. תמיד קינתי בבעלה. לא רק שיש לו אישה יפה ומדהימה, אלא גם הוא היה חתיך. מהתמונות בלט גבר גבוה, רזה וחטוב. פנים חלקות, שזוף עם עצמות לחיים גבוהות. ממש זוג מושלם שאין לאף צד מה לחפש בחוץ. "אתה באמת שעיר?" שאלה מבלי להזיז את עיניה לרגע. "הכל יחסי" עניתי. "אני יכולה להרגיש?" שאלה. עוד לפני שהספקתי להגיב הרגשתי את כף ידה מונחת על חזי, ממשמשת אותי מבעד לחולצתי. המגע המלטף וחום ידה עצרו את נשמתי. ליבי החסיר פעימה. הייתי מרותק לכסא. לא יכולתי לזוז. ידה החלה לטייל מטה מטה לכיוון בטני ומשם מטה למותניים. היא הכניסה את ידה לתוך מכנסי מספיק כדי להשתחל מתחת לחולצתי ומשם התחילה את המסע חזרה - מלמטה למעלה. מלטפת את בטני ולאט לאט עולה ומלטפת את חזי השעיר. "כדאי שנסגור את הדלת" – אמרתי בלחישה. קמתי איתה. החזקתי אותה צמוד אלי. ידה בתוך חולצתי, בטנה על בטני, והלכנו יחד לכיוון הדלת על מנת לסוגרה. נשענתי על הדלת שנסגרה והסתכלתי לתוך עיניה הרכות. "עכשיו תורי" אמרתי. "אני רוצה לראות אם את עגלגלה במקומות הנכונים". ידי התחילו לפתוח את כפתורי חולצתה. מלמעלה למטה. אחד. אחד. תחילה נגלו לעיני כתפיות חזייתה. בד לייקרה כחול ועדין. אחרכך נגלו לעיני שדיה המתוקים הצפונים בתוך הבד העדין. זו היתה חזיה רגילה – לא פושאופ – ולמרות זאת שדיה ניצבו זקופות וחצופות. פיטמותיה בלטו מבעד לבד העדין, זקופות אף הם, מסגירות את צורת עופריה. הורדתי את ידי ופתחתי את מכנסיה. אומנם החזיה היתה כחולה, אך התחתון היה ורוד - מסט אחר. כה ביתי, כה מדליק! שום טיפת שיער לא ביצבצה במפסעתה. התלבטתי אם היא מגלחת או שפשוט השיער שלה דליל באופן טבעי. מכנסיה נפלו ונערמו לרגליה. לא רציתי לתת לה זמן לחשוב. הולכתי אותה אחורה, למרכז החדר, רגליה נגררות בתוך מכנסיה. חיבקתי אותה והשענתי אותה לאחור, מוריד אותה לאט לאט אל עבר הריצפה. משכתי את מכנסיה והצלחתי להוריד אותם לגמרי מבלי שהייתי צריך להוריד את נעליה. התישבתי על ברכי בין רגליה ורכנתי לעברה. ריח מתוק של נשיות עלה ממפסעתה. ידיה מששו את חזי השעיר. משחקת בשערותי, מעבירה את אצבעותיה העדינות והקרירות בתוך הסבך. רכנתי בין רגליה, נותן לה להנות מחזי הגברי. הסתכלתי על גופה החלק והנשי. כתפיה הצרות והחלקות נראו כה עדינות ונעריות. חזייתה העדינה נחה לה על שדיה כאילו היתה סתם פיסת בד כחולה. פטמותיה הזקורות נראו בברור מבעד לבד, כאילו הן מנסות היו לצאת ולראות את העולם הגדול. בטנה השטוחה לא הסגירה את שתי הלידות שהיא עברה. תחתוניה עטפו ברכות את עגנה, מכסות את ערוותה. כתם רטיבות נראה בברור מבעד לבד הוורוד. הגיעה הזמן לראות את מה שכל אחת מנסה כ"כ להסתיר. החזקתי את כפות ידי, הצמדתי אותם לרגע לחזי ואז, בעדינות אך בנחישות, הורדתי אותם על מעבר לראשה, כשאני רוכן יותר ויותר לעבר חזה שלה. הנחתי את ידיה שם והושטתי את ידי על כתפיה, מעביר אותם על מעבר לגבה. ליאת הסתכלה עלי בעניים כלות, ידיה מעל ראשה, צמודות לרצפה היכן שהנחתי אותם. אז הבנתי שהיא כל כולה נתונה לרשותי. דחפתי את ידי מאחורי גבה ושחרררתי את חזייתה. פיסת הבד הכחולה היתה כעת מונחת על שדיה באופן חופשי ומרושל. שום דבר לא תמך או החזיק בשדיה. כל מה שהפריד ביננו היה פיסת הבד המונחת ברישול על חזה. החזקתי ברצועות חזייתה והסתכלתי על ליאת. פניה היו אדומות, עיניה פתוחות במבט חולמני מלא בתשוקה. היא ידעה מה עומד להתרחש אך היה ברור שהיא כבר לא שולטת בעצמה. הסתכלתי לתוך עיניה והרמתי את חזייתה. עיניה נעצמו לרגע, סומק קל עלה בפניה. לקחתי נשימה ארוכה והסתתי את מבטי לעבר שדייה שנחשפו לאור החדר. המראה היה מדהים. שני עופרים חמודים, מעוצבים להפליא, עומדים בניגוד לכל חוקי הגרביטציה, ובקצם – שתי פטמות ורודות, בהירות וזקורות. ליאת הסתכלה עלי. הסומק בלחיה הוסיף ליופיה ולקצב פעימות ליבי. הרגשתי איך כל הדם מראשי זורם ומצטבר בתוך האיבר שלי. הסתכלתי עליהם. לא האמנתי שהם אמיתיות. לאט לאט קרבתי את ידי לצידי שדיה, מלטף בקצות אצבעותי את בסיסו של כל שד, ובתנועות סיבוביות מלמטה למעלה מלטף מסביב לכל שד. לא האמנתי שזה אפשרי, אבל נדמה היה לי שפטמותיה מזדקרות אפילו יותר ממה שהם היו קודם. בעודי מלטף את בסיס שדיה, הורדתי את ראשי ונשקתי קלות את הרווח ביניהם. מדי פעם הרמתי קצת את ראשי על מנת לנשוף קלות לעבר פטמותיה. קולות נשימתה של ליאת הסגירו את מצבה, את תשוקתה. שוב נשקתי קלות את בסיס שדיה, לשוני מרפרפת מלמטה למעלה לעבר פיטמותיה, איך נזהר שלא לגעת בהם, . כך עברתי משד לשד מנשק, מלטף, נושף קלות על פטמותיה אך לא נוגע בהם. ידעתי שזה משגע אותה. החלטתי שהגיע הזמן להתקדם, לפני שאני מאבד שליטה בעצמי. העברתי את ידי לעבר שדיה, מעסה אותם בעדינות, אצבעותי סובבות סביב סביב מבסיס השד עד לבסיס הפטמה ובחזרה. בנתיים, ירדתי עם ראשי מטה מטה לעבר מותניה. לשוני מרפרפת קלות על עורה הרך והעדין. עצרתי לרגע בטבור, והמשכתי עד לגומי העדין של תחתוניה. הרמתי את עיני והבטתי בה שוב. הכתם בתחתוניה התרחב ונהיה בולט יותר. דרך הרטיבות ניתן היה לראות בברור את שפתי ערוותה מכוסים בשיער ערווה דליל. העברתי את ידי בין ירכיה, מעסה קלות מהברכיים עד למפסעה, נזהר שלא לגעת בנשיותה. ליאת מצידה, כבר לא יכלה להתאפק וכל פעם שידי התקרבו למפסעתה, היא הרימה את עגנה לעברי, מתחננת להרגיש את מגע ידי באיברה. לבסוף, אחרי שכבר הגענו למצב שהיא מרימה את אגנה גבוהה לעברי, תפסתי את תחתונה ובמשיכה אחת מהירה הורדתי אותם על מעבר לברכיה. עצרתי הכל, הזדקפתי, והסתכלתי. כעת, שכבה מולי, ברגלים פסוקות, אחת הנשים היפות שראיתי בחיי. חזה חשוף, שדיים עומדים, פטמות וורודות זקורות, כוס נפוח מתשוקה בולט מבין השיער הבהיר והדליל של ערוותה. רגליה רעדו קמעה כאשר קרבתי את ראשי ונשפתי לעברה. היה נדמה לי ששפתיה מנסים להפתח לעברי. הם היו כ"כ נפוחות שכבר לא יכלו להיסגר ושפתיה הפנימיות בצבצו מבינהם. עם שתי ידי פתחתי את ערוותה והסתכלתי על הפרח הנפלא שנפתח לעיני. טיפות של תשוקה עמדו בקצות השפתיים ובתוך שערה הדליל. כל כולה חיכה וציפה שלשוני תעבור ותאסוף את הצוף הנוטף ממנה. ירדתי לה בתשוקה ובשכרון חושים. לא הפסקתי ללקק מלמטה למעלה, מדי פעם מחדיר את לשוני לתוכה. הרטיבות הנשית מלאה את פני. טעמה היה מתוק, עמוק ונשי. רגליה נסגרו על ראשי, מצמידות אותי לערוותה בחוזקה, אנחותיה התגברו. תפסתי את ברכיה, דחפתי אותם קצת לעבר חזה ובאותו מהלך פיסקתי אותם לצדדים. הרמתי את ראשה והסתכלתי. הפתיחה היתה רחבה. שום דבר כבר לא הסתתר ממני. שפתי ערוותה הנפוחות והפסוקות, הבשר האדום והרגיש שבפנים, שפתיה הפנימיות שגדלו והשתרבבו קמעה מבעד לשפתיים, ובמרכז כל זה, בחלק העליון, מציץ מתוך מחבואו, הדגדגן הורוד, הנפוח והמתוק של ליאת. הסתכלתי עליה פעם אחרונה, עיניה פתוחות בתשוקה אדירה, רואה ולא רואה, ואז צללתי לתוכה מלקק ומנשק עד אשר הרגשתי את כל גופה רועד כשהיא גמרה באורגזמה אדירה. לא יכולתי להתאפק וגמרתי גם אני בתוך מכנסי. הרפיון שלי ושלה היה מידי. נפלתי על בטנה באפיסת כוחות. אחרי כמה דקות (או שזה היה שניות) קמתי. שנינו הסתכלנו אחת על השני, מתעוררים מהתשוקה ומהחלום, מנסים לעכל מה שקרה לנו. הרגשתי שזה הזמן לעזוב. סידרתי את מכנסי. לבשתי את חולצתי. "נראה לי שכבר מאוחר" לחשתי לה. היא הנהנה בראשה, עסוקה בללבוש את חזייתה ומבטה מחפשת את תחתוניה. פתחתי את הדלת, מבט אחרון עליה, ויצאתי במהירות. (ויש המשך)