פשוט מתגעגעת אליך - מסע חקר במערכת השמש

אני מתגעגעת אליך. זה לא רק כשאני שומעת איזה שיר או עוברת ליד המקום "שלנו". זה לא רק בלילה, בשעות שהיינו מבלים תמיד יחד. זה כל הזמן. אורח לרגע היית אצלי, כמו קפה משובח - קצר ועוצמתי. הכי עוצמתי שיש. מפגש אקראי על מסך . אחד מעשרות שהיו לפניו ושיהיו אחריו. לרגע מתקדמת במסלול הרגיל ובשני מבינה שהאורביט שיצרנו יחד לא התקיים במערכת השמש, כפי שהכרתי אותה עד היום. ומוצאת עצמי נמשכת לשם, בניגוד לכל נורה מהבהבת, בניגוד לכל תפישה, שעל פיה התנהלתי ב40 השנים האחרונות. חופנת בשתי ידיי את את ערימת הז'יטונים שלי ומחליקה את כולם למרכז השולחן. הם פוגשים שם את הערמה שלך, שבתמימותך הנחת בשלווה מהרגע הראשון. לא שאלת. לא ביקשת. לא התנת. פשוט היית. והייתי איתך. במילים, בשתיקות, במחשבות, בתחושות. במבטים, בחיוכים, בנגיעות, בנשימות. בהיותך קנטאור, ידעתי שאנחנו על זמן שאול. רק לא ידעתי עד כמה. בשניות יצאת מן המכ"ם ונעלמת כלעומת שהופעת. לשווא נותר מבטי נעוץ במסך. ומחפש אותך מאז. שמשות עולות ויורדות. מחפשת. עלים שעל המדרכה נשטפים כבר בגשמים. מחפשת. אין בי כעס עליך. הלוואי והיה. רק כמיהה. טביעת שפתיך על שפתיי לא חולפת. מילים שנצרבו בתודעה. קוראת שוב ושוב ומשננת, לקראת מבחן שלעולם לא יגיע. קלסרים מלאים במידע שאינו מעניין איש. ל"ג בעומר עוד רחוק, אולי אאזור אומץ לפני כן ואצליח לשחרר, את מה שמזמן כבר לא ברשותי. ואולי מעולם לא באמת היה.