אמצעי מניעה

טוב, זה לא פוסט על סווינג, אלא על סקס בכלל, ובין בני זוג במיוחד. אז איפה מתאים לנהל דיון כזה אם לא כאן, בבית של האנשים שסקס הוא לחם חוקם? עם פרטנרים שאינם בני הזוג, אין בכלל שאלה ומשתמשים בקונדום. אבל בין בני הזוג, המטרה היא שונה. לא צריך לפחד ממחלות (אלא אם אתם חסרי אחריות ואחד מבני הזוג עלול להביא מחלות הביתה) אבל יש צורך למנוע הריונות לא רצויים. כשלא רוצים ילדים, או כשיש כבר מספיק, באיזה אמצעי מניעה אתם משתמשים? לכל אמצעי מניעה יש יתרונות וחסרונות: גלולות: היתרון כמובן שיש זמינות מלאה ומיידית לסקס ללא מחסומים. החסרון הגדול, לאלה שבריאותן חשובה להן: הגוף מופצץ בכמות עצומה של הורמונים וזה דבר מאוד לא בריא. במיוחד לאורך זמן. שמעתי או קראתי פעם שאין למעשה אפשרות לכוון את ההורמונים רק למערכת המין, ולכן הגלולות מכילות כמויות אדירות של הורמונים, כדי שלפחות חלק קטן מהם יגיע למערכת המין וישפיע עליה. ויש גם חסרון שצריך לזכור כל יום לקחת את הגלולה. קונדומים: החסרונות ברורים: צריך לעצור את הסקס כדי להלביש אותו, וזה גם פוגע בתחושה. דיאפרגמה: צריך לעצור את הסקס או להתכונן אליו מראש (איפה הספונטאניות?), צריך לזכור להוציא אותה למחרת בבוקר (בהנחה שהסקס היה בלילה...). לפעמים מורגש ופוגע בהנאה. משגל נסוג: נו באמת.... גם מאוד לא בטוח, וגם לא מאפשר לגמור בפנים. לא בא בחשבון (לפחות בשבילנו). ניתוח חיתוך או קשירה של צינורית הזרע: בלתי הפיך, כרוך בניתוח (פשוט מאוד ובסיכון נמוך מאוד), ולא ידוע איזו השפעה ארוכת טווח יש לו. התנזרות מסקס: פחחחחחחחחחחח.... יש עוד אמצעים ששכחתי? אז כדי לענות בעצמי על השאלה ששאלתי, אני אספר שבמשך כמה שנים היינו על גלולות, עד שהחלטנו שזה לא שווה את המחיר הבריאותי. אחר כך היתה תקופה שרצינו ועשינו ילדים ולכן לא היה צריך למנוע הריון, ואחר-כך עברנו לקונדומים ודיאפרגמה, עם כל אי-הנוחות שבדבר. האמת? זה די נמאס (הקונדומים והדיאפרגמה, לא הסקס :} ) ועכשיו אנחנו שוב במחשבות על הנושא. ומה לכם יש לומר על העניין?