אסוציאציות - ללא קשר לסווינג - מותר לדלג

מחנק – הבטחתי במובן מסויים שזה לא יהיה פוסט מכאיב. אז אם אני ניסחף רגשית ומפליג בדוקרני תעצרו אותי בטרם עת, חי או מת. הפער בין ציפיה להתעלמות יוצרת גודש בגרון. אז אם כבר מישהו יורה, אבקש לכוון ישר לגודש האבן השחורה. שמחה – משנה לשנה כוחו עולה. חגיגה, אומרים בכפר יש מסיבה, אנשים שמחים, ומאושרים ואדם אחד, למה לא מי צריך יותר בלבול – לילו כנראה ראתה יותר מדי. תפסה אותי בביצים, סטרה לי לפנים, ובנימה עוקצנית קרעה לי ת'צורה. העולם התבלבל, העונות התחלפו, ואותי לימדו שהסנונית מבשרת את בוא האביב. בחיי שמד המעלות המתעלל כבר זועק שקיץ פה. אז אני מבקש לספר לסנונית שהחום כבר כבד מדי עבורה. רצוי שתחפש צל. אובדן – פעם היו אומרים "יש לו את המחלה" פחדו להגיד את שם המחלה בכדי לא לתת גושפנקא לאמת. כי לחמוק מלקרוא לילד בשמו מאפשר לך לראות את המציאות שלך כפי שאתה משכתב אותה. כך שכשתמיד דיברנו על פנטזיות, לא נתנו לעובדות לבלבל אותנו, נתנו להם להסתעף ליובלים רבים כדלתת הנילוס. אתמול מישו קרא לילד בשמו ולילו הנהנה בהסכמה. זעם - לכל אחד המציאות שלו. הסרטים שהוא יוצר לעצמו ובוחר לראות בכדי לחיות טוב יותר עם המציאות (שאינה קיימת באמת) קוראים לזה "תסמונת האי הירוק". ולמה אני אומר את זה? כי האמנתי שהסרט צבעוני ובתלת מימד כי שדדו לי את התסריט שלי ככה באמצע היום. מישהו קם לי פתאום באמצע הסרט ועבר מול המסך. בדידות - אנשים שמפחדים להשתעשע בדמיון שניחנו בו, בוחרים במציאות אפורה. הזמנתי היום הדום אפור כהה שישתלב לספה אפור בהיר שיש לי בסלון. ברגע האחרון ויתרתי על הדגם עם העיגולים הורודים ניאון. הלם – מה עשוי להכניס יותר לשוק After after after after after after Care או ניתוץ האשליה? כאב (אופטימיות) – זה כואב, זה יכאב אבל בסוף זה ישתחרר. לימים זה נשכח כאיננו אבל כשהערב אורב אומר לך כך בינינו פחות אבל עוד כואב. זה שיר כאב - שזורם אל האופק שיר אהבה - שעל סף התהום בין דמיון למציאות בין היצר לשפיות קו הגבול הוא חבל הליכה לעבוד את החלום לחכות לסוף היום שם האושר ינסה אותך. השלמה – אותה אחת שקראה לי לעברה והזליפה חומר תבערה באוזני. שמעתי שלצד גל החום הכבד רוחות חדשות מנשבות פה. אוקי, הוכחת לי שציפורניים עלולות להיות נשק קטלני המותיר תזכורת רק שלא תגידי שלא שיסנת אותי בחזרה. עכשיו אנחנו תיקו ריצוי - אז אף אחד לא ירה בינתיים ולא הפסיק אותי באמצע. אולי כשנגיע לסוף תקום בת קול ותגדע גם את פס הקול של הסרט בזעקת שבר. השתדלתי להיות עדין עם עצמי לשם שינוי. ואם מדובר על שינוי, אז ככל הנראה ניתן להסתגל למקום חדש. האדם הינו יצור סתגלן מיסודו, טוב מיסודו, הולך עם העדר, מרצה, ותרן, פשרן וזוכה לחיי נצח בעולם הבא. או שלא.