באנו לאילת עד יעבור זעם..וזעם בהחלט תפס אותנו שם..

אז מה רצינו..להוציא את הקטנים מתחום האזעקות...כל הדרך לאילת שאלו..נו עברנו את אשדוד..את באר שבע..את דימונה?..אפשר לנשום לרווחה? אז נשמנו לרווחה..עד שבשעה 1.30 לפנות בוקר..חשבנו שאנחנו חולמים..הילדים צעקו..אזעקה..20 שניות ובום.אדיר.אפילו אי אפשר להספיק לצאת מהחדר..כל המלון רעד..מהומת אלוהים..אנשים רצים לכל כיוון ואין להם מושג לאן..ריח שריפה במסדרונות העלה את מפלס החרדה..כן הרקטה נפלה בכניסה למלון..אבל ממש הכניסה..הכל שבור ושרוף..מה בסך הכל רצינו..לנקות את הראש עד יעבור זעם..