הרהורים נוגים לאור המצב

אנחנו זוג מאוד וותיק, התחלנו דרכנו עוד לפני עידן האיידס, המון מסיבות בבתים פרטיים , מועדונים לא היו, מי שמע על קנדוומים, על אמצעי מיגון, והגיע האיידס, יבשה הארץ לחודשים אחדים ושוב היצרים שלא נחים מתעוררים לחיים, יוצאים למסיבות , חוגגים את העולם, לפעמים הפסקות ארוכות להגדלת המשפחה, לפעמים מסיבות אחרות, הכרנו אנשים מופלאים מלאי צבע ועניין, לא תמיד הסקס היה הקצפת, לפעמים השיחה הצחוק החיבוק והנשיקה גם מספיקים, חרשנו מועדונים בארץ ( מנוי חודשי ) מועדונים בכל מקום שנסענו בעולם וטסנו המון יחסית, בשנים האחרונות קצת נרגענו מפעילות בארץ, יותר נוסעים למועדונים בחול ולקאפ אגדה מקדש הסוינגרים . גם השנה כמו בעשור האחרון תכננו קאפ. אבל תכנון ומציאות לא תמיד הולכים ביחד, נפל עלינו הקורונה, מסוכן להפגש לחבק ולנשק בכלל אסור , אפילו מפגש חברתי מסוכן, מרגישים כמו אסירים ברישיון רק בלי אזיקון , בקיצור "אסירי ציון" . אוהבי אנשים נשארנו , אבל כלואים, מדברים עם המון חברים מכל רחבי הארץ אבל זה לא זה, חסר לנו החיבוק הנשיקה, המבט בעניים המגע . הריח. ההתרגשות שעדיין לא חלפה . ההנאה עם המון הנעה.... נקווה שתקופה רעה זו תעבור במהרה. ונחזור לפחות חלקית להיות ציפורי שיר ודרור, חג עצמאות שמח , בריאות והנאה לכולם, ושניפגש ביום שאחרי .