חצות, שעות ארורות.

חצות, תמיד חצות איתך. צבענו את החלונות באדים. צבענו את מצעי המיטה בכל מני תרכובות משלנו. ואחד את השניה סימנים, שריטות, פצעים. החדר מסתובב, מזמן כבר לא בחושיו, לא לנוכח מה שחזה בשעות ארורות אלו. שפתי התחתונה בקועה ואני מוצץ שאריי דם ממנה. המיטה חצבה חרירים בקיר, וטיח יבש למרגלותיה. תמיד חצות איתך. שעות ארורות. מגדל פיזה מת ליפול מונח בין אצבעותיה, סיגריה שנשכחה מרגע שהוצתה. רחש מהאקווריום הסמוך רק מהדהד במונוכרומטיות את איוושת הנשימות והנשיפות. אפור, אפר בדל הסיגריה נושר בלי משים על הסדין המוכתם. סימן עבורינו לקום. ללכת. לעזוב. תמיד חצות איתך. שעות ארורות. https://www.youtube.com/watch?v=iigmNuZRlqU