מעשה באישה וקובה סלק

מעשה באישה שאהבה עד דמעות קובה סלק. הגבר שלה לא אהב את הקובה סלק שלה, לא התחבר למראות הסגולים אדומים, למרקם הסלק ולסלרי שצף לו למעלה. הוא רצה קובה במיה. אבל אני אוהבת קובה סלק!! צעקה ובכתה האישה. אתה רוצה לקחת לי אותו?? איך אתה יכול?? בכתה מרה, לא מאמינה שהקובה סלק שלה יילקח ממנה, ואם זה לצמיתות?? צעקה בתוך ליבה, איך אמשיך הלאה למען השם?? לאחר שבוע, כשנרגעה מעט חשבה שוב, הפעם חשבה בהגיון, בצלילות, הסערה חלפה קצת והמוח חזר לתפקד נורמלי. אמרה לעצמה האישה: את נעולה על הקובה סלק המזדיין שלך ואוכלת רק אותו, בוקר וערב 24/7. תפסיקי קצת, תיגמלי ממנו, נסי דברים אחרים, תני צ'אנס לבמיה המחורבנת. אולי זה יעבוד... הירהרה... אולי יבוא יום ושניכם תאכלו קובה במיה בהרמוניה מושלמת אולי גם תאכלו קובה סלק עם מבטי אהבה בעיניים. אני חייבת לו את זה, חשבה האישה. כי הוא חשוב לה יותר מהכל. גם את הקובה סלק היא אוהבת. והיא לא תוותר עליו. אז במקום להציף את עצמה בסלקים, תכין רק פעם בשנה. או שהיא פשוט תלמד לאהוב אותו מרחוק יותר. המחשבה הזו גרמה לליבה להתכווץ. היא לא רוצה רחוק סאאממק, דמעות של החמצה בעיניה. אבל יודעת שמשהו צריך להקריב. מישהו צריך להקריב. למען האהבה.. חשבה, למענו. למענך. למען כולם. בל