ננסי מוסיפה חתיכה לפאזל..

אני מוצאת שאני מסכימה עם כולם ובמיוחד עם פוקרית... אבל אני מוסיפה סיפור קטן שדווקא מוכיח את ההפך... בצעירותי עבדתי כברמנית בבר תל אביבי...כבר חייתי עם סיד אבל עדיין פלירטטתי בכייף (טיפים?) עם יושבי הבר..אלו היו ימי תחילת שנות התשעים ולא היו הרבה ברים כמו היום שלא לדבר על ברמניות.. בין הקבועים היה הבחור הזה , קצת יותר מבוגר ממני, הוא לא היה מהבולטים, לא האריך בשיחה, לא ניסה את מזלו איתי כמו השאר...היה מגיע מזמין את הבאלנטיין שלו..ויושב, שמתי לב שהוא לא גורע עיניו ממני.. העבודה בבר לא זוהרת כמו שמדמיינים, יש הרבה לסחוב (אני בחורה חזקה), להחליף חביות, לשטוף כוסות הרבה נקיונות..לא רק לקשקש עם לקוחות, וכל אשר אני עושה אני מרגישה את עיניו עליי...תחושתי היתה שהוא לא מזיק...היו כאלו שהלחיצו אותי .. והוא השרה ביטחון ...לפעמים ניסיתי לגרור אותו לשיחה, והוא היה עונה ומיד חוזר לשתוק ...עם הזמן הפך לחלק מנוף הקבועים בבר...כאלו שמתחילים את הערב, כאלו שזהו הערב, וכמובן אלו שסוגרים את הלילה...והוא... יום אחד נעלם...כולנו תהינו היכן הוא...כמו בן משפחה שפתאום נסע ולא הודיע לאף אחד... אחרי מספר חודשים הוא חזר... הוא ישב על כיסאו הזמין את הבאלנטיין שלו ,חייך, כולנו שמחנו לקראתו , גם חלק מהלקוחות טפחו על שכמו, חברם האובד שחזר, ואז הוא פנה אליי.. הוא כותב, הוא הגיש לי ספר בשקית בדף הראשון ההקדשה לננסי המוזה שהיתה.... הספר לא היה עלי ולא על הבר ולא בתל אביב, אבל לטענתו אני שימשתי לו כהשראה... זה היה ספר קטן שיצא בהוצאה קטנה מן הסתם במספר עותקים מצומצם..עד היום אני שומרת עליו הוא מזכיר לי תקופה הוא עדות למה שהייתי אז מאז לא ראיתי אותו יותר, אם הזמן עזבתי את הבר לטובת דברים אחרים, הבר נסגר... זהו זה סיפור קטן על מישהו שלא רצה ממני סקס....אבל קיבל מסתבר הרבה יותר ננסי - אגב הספר היה ממש מחורבן...