פעם תורי...ופעם תורך...

"אני מוכנה!" הוא מסתכל עלי, בוחן אותי מכף רגל עד ראש...אני עומדת זקופה וגאה. לובשת שמלה אדומה קלסית מותאמת בדיוק מוחלט למידותיי הקטנות, מבליטה כל קימור בגופי, מכסה את רגליי עד לברכיים, נעלי עקב שחורות, "אשתי היפה, יוצאים לבלות?" נעמד על רגליו, אני מושיטה לו את כף ידי. הוא מקרב אותה אל פיו ונושק לה ברפרוף שפתיים, צמרמורת קלה חולפת בגבי. אני מתקרבת אליו, יוצאים יד ביד לכיוון הדלת, בזמן שממתינים למעלית, הוא עומד מאחורי, מנשק ומלטף לי את הצוואר עם הלשון ואומר : "אני שיכור ולא מיין יקירה" המעלית מגיעה, מגיעים לרכב, הוא ג'נטלמן פותח בפני את הדלת, וכבר בדרך... "לאן הולכים הפעם? ספר לי... " אני מחייכת אל בעלי, מרוגשת...וסקרנית. "הפעם, אשתי היפה, אנחנו יוצאים לבלות בדנס בר חדש שנפתח בעיר" "טוב, נרקוד, נשתה בטח נפגוש כל מיני אנשים שאתה מכיר, ונחזור הביתה" אני אומרת, ואפילו אני שומעת את האכזבה שבקולי. הוא מחייך...ואני חושבת לעצמי, אוקיי, כנראה שיש עוד משהו...מחייכת. מגבירה את המוזיקה ופותחת את החלון עד הסוף, פרפרים משתוללים אצלי... והרוח האביבית הטובה מגבירה את תחושת הפרפרים...