שום דבר בהכל לא מובן (הפעם בלי תקלות)

כל מה שרציתי זה לחוות איתה הכל. וככל שאני נפתחתי יותר היא נסגרה יותר. לא הייתי קנאי, לא רכושני, רציתי שהיא תטעם מהכל. רציתי לטעום מהכל בעצמי. אבל אני הייתי עבורה די והותר. והליבידו שלה, לא הייתה איתו שום בעיה, לא היה מקולקל, להפך, לפעמים הייתי צריך להוריד אותה ממני בכוח. לתלוש את הגוף הסקסי שלה ממני, אותו גוף שסיבב ראשים ברחוב, ורצה להרגיש רק אותי בתוכו. להזיז ממני בכוח את הידיים שגיששו וחיפשו את תשומת הלב שלי. את העיניים המדהימות שפעם הסתכלו עלי בהערצה ופעם אחרי פעם הושפלו באכזבה. הייתי זה שניצח את זאת שניצחה את כולם. אותה ילדה-בחורה סקסית וקשוחה, שידעה להגיב לגברים מהר יותר מנשק אוטומטי, לירות תגובות ועלבונות, להראות לכולם שעבורה יש רק אחד, אני, נשברה פעם אחרי פעם כשגרמתי לה להרגיש שעבורי היא רק עוד אחת מהשאר. כמו אל, מוריד הגשם, אדון הדמעות. החושך שבי גרם לתערובת תמידית של עצב ואיפור להיות חלק בלתי נפרד מחייה. כמה כח יש באהבה. כמה אהבה כואבת. העצב היה חלק בלתי נפרד ממנה. והכאב חלק בלתי נפרד ממני. גם עם הליבידו שלי לא הייתה שום בעיה, להפך. אבל היא הייתה היחידה. לא פיזית. פיזית היו עוד. יותר מדי. קטנות וגדולות, צעירות ומבוגרות, יפות ופחות (אמא תמיד אמרה שאין כזה דבר אישה לא יפה) בעולם שטחי כשיש לך הכל יש לך הכל, יש כללים, איך צריך להראות ולחשוב, מה זאת הצלחה, מה אתה צריך להיות כדי להיות. ולי היה את הכל. כל מה שצריך. ותמיד היא הייתה יותר מהכל. מבט שלה היה שווה יותר ממגע של אלף אחרות. היא לא ידעה שהיא ידעה. חשדה? כן. ידעה? לא. לפחות לא רצתה להודות בזה. רציתי לחוות הכל יחד איתה. הייתי צריך לחוות הכל. והיא חששה, נעלבה, נסגרה, כאילו זה מעיד משהו על רגשותיי כלפיה. אם היא רק הייתה מבינה שתמיד רציתי אותה במרכז, לעטוף אותה בכל השאר ולא להרחיק אותה מהכל, אולי הכל היה אחרת. אבל יש תובנות שמילים לא יוכלו לעולם לצייר ולצערי לא מצאתי תמונה מתאימה. בסוף היא לא הייתה היחידה. והיא חשדה. והיא ידעה. והיא נשברה. וזה שבר אותי. מה זאת אהבה? אין שום דבר טריוויאלי בלמצוא מישהו שאתם אוהבים ושותף לצדדים החשוכים באישיות שלכם. שמסוגל להעריך את הדמיון שלכם, שהמיינסטרים ממנו והלאה. הרבה יותר קשה לאהוב ולהבין מאשר רק לאהוב. היא אהבה אותי בלי להצליח להבין אותי. אני אהבתי אותה בלי להצליח לגרום לה להבין. ועכשיו כשנשברתי, נשארתי סתם חצי לא מובן.