50 גוונים של טירוף גירסת ג׳יין ;)

הנסיעה אליו הייתה אחת הארוכות שזכורות לי ,30 דקות מהבית שהורגשו כנצח אין סופי. המחשבות הציפו אותי ,רצו ללא הפסקה עד שלרגע חששתי שאתבלבל בנסיעתי ,נסעתי על אוטומט כלל לא מרוכזת בדרך, לרגע לא הצלחתי לזהות היכן אני , לא אתפלא אם ואגיע ליעד אחר .... אז הדלקתי את הרדיו ,ניסיתי להתרכז ולהנעים את דרכי במוסיקה קיצבית שהתנגנה לה אולי היא מעט תסיח ותרגיע אותי ,אבל זה לא קרה ,המחשבות המשיכו לרוץ -״מה יקרה שם? ״ ״איזו הפתעה מכין הפעם?״, ״עד כמה אסכים לשתף פעולה ולזרום עם הראש המעוות והמטורף שלו ?״, ״האם יתרצה כשאבקש שיפסיק?״ ״אהיה חייבת להפסיק כשלא יתאים לי,להיות מאוד ברורה!״. הלב פעם בעוצמה כזו עד שפחדתי שאוטוטו אחטוף התקף לב . חשתי בחילה ,אדרנלין מטורף גרם לי לחוסר תיאבון ואז נזכרתי שלמעשה לא הכנסתי דבר לפה ,לא אכלתי היום כלום ,בעצם שתיתי שניים קפה . בצהריים קצת ניסיתי להסיח את מחשבותיי וקבעתי עם חברה אך ללא הצלחה . ישבנו במקום האהוב על שתינו ״ג׳אפניקה״ והזמנתי סושי שבמצב רגיל הייתי מתענגת עליו .״למה את לא אוכלת? ״ היא שאלה ואני תירצתי ואמרתי -״אכלתי קודם כנראה שלא רעבה״ לא דיברתי והרבה ,הייתי שקטה ,מאוד מהורהרת ולא מרוכזת בדבר .״הכל בסדר בבית? בעבודה?״ היא שאלה . ״בסדר גמור ,למה את שואלת?״, ״את נראית לי מוזרה היום ,שקטה כזו ,כאילו במקום אחר״. שוב תירצתי ואמרתי -״סתם עייפות ,לא נרדמתי הלילה..״ היא חייכה ,אני חייכתי ,אין מצב שיכלה לנחש מה עובר עלי . רציתי שהמפגש עמה ימשך ,שלא תעזוב אותי עם עצמי ועם מחשבותיי,הכי לא רציתי להיות לבד. פחדתי מהלבד עם עצמי ,לא מסוגלת להכיל את עוצמת המחשבות והרגשות המטורפת הזו .אני מוצפת חייבת שקט אולי בעצם זקוקה לרעש...לא מצאתי מנוחה ,לא ידעתי מה רוצה ,מבולבלת חזרתי הבייתה ... ניסיתי לנוח קצת להשקיט את המחשבות אך ללא הצלחה ,שוב הפון צילצל ,חברה שאלה לשלומי ,שאלה אם אגיע הערב לאימון ההוקי ,עניתי שהכל נהדר ושלא אגיע ,״הרבה עבודה״. חייכתי ,ניתקתי את השיחה ואז הsms עם כל הפרטים כפי שהבטיח ,החזיר אותי למציאות ההזויה .... הלב שוב דפק בעוצמה ...