תופעת חילופי זוגות מבט לאחור

תקציר

מאמר זה עוסק בהיבטים מסוימים של תופעת חילופי זוגות: מאפיינים כלליים, פעילויות, שיטות לפגוש סווינגרים, סיבות לעיסוק בחילופי זוגות, שלבי הסווינגינג, סוגי הסווינגינג, ויתרונות וחסרונות של חילופי זוגות.

קיים דיון על קונפליקטים במחקר הקיים. בהתייחסות לסווינגינג כמגמה, מוצעות מספר תיאוריות על ידי מגוון חוקרים במטרה להסביר את התופעה.

לאחרונה, המספרים ירדו בכל המתקשר למספר המשתתפים המביאים את החוקר לרמוז על כך שתופעת חילופי זוגות נמצאת בירידה ועשויה למעשה להפוך לפעילות של העבר.

 

תופעת הסווינגינג מוגדרת כ"ההסכם בין הבעל לאישה לקיים יחסים מיניים עם אנשים אחרים, בהקשרים בהם שניהם עוסקים בהתנהגות מהסוג הזה באותו הזמן ובדרך כלל באותו מקום" (Walshok, 1971).

מה שקריטי להגדרה זו היא ההסכמה ההדדית, הידע ואת אישורם של המשתתפים (Smiths, 1974). שמות אחרים לסווינגינג הם חילופי חברים, חילופי זוגות, חילופי נשים, swinging, חילופי פרטנרים, סקס משותף בנישואין וסקס קבוצתי.

סקירה ספרותית מראה שקיימים מספר מחקרים שתועדו בנושא.

מתוך 19 מקומות סימוכין, רק שלושה עושים שימוש בראיונות (O’neills, 1970: Bell, 1971: Henshel, 1973).

ארבעה מתוכם עושים שימוש בשאלונים (Athanasiou, 1970, 1973: Schupp, 1970/71: Denfeld, 1974), ושלושה עושים שימוש הן בראיונות והן בתצפיות על משתתפים ( Bartell, 1970: Palsons, 1972: Varni, 1974) .Gilmartin (1974 1975) עושה שימוש הן בשאלונים והן בראיונות בעוד ש- Smiths (1970,1974) ו- Symonds (1971) מבססים את מחקריהם על שאלונים, ראיונות, תצפיות, נוכחות במקומות מפגש והתכנסויות, ודיונים עם מארגנים של קבוצות חילופי זוגות או של מנהלים של מועדוני לילה.

 

המחקרים האחרים סוקרים את הספרות ו/או מציגים מודל של סווינגינג.

מרביתם אינם מגלים כיצד הם השיגו את המידע שלהם למרות שהם מצטטים מראי מקומות של מאמרים אחרים.

 

מאפיינים

נראה כי אלו העוסקים בפעילויות חילופי זוגות הינם בעלי רקעים ותכונות אישיות דומות, זאת על פי מגוון המחקרים. מרבית הסווינגרים נמצאים בשנות ה30 עד ה- 50 שלהם וניתן לאפיין אותם כלבנים, מהמעמד הבינוני, החיים בפרברים, במשכילים מאוד ומאוד ניידים הן מבחינה גיאוגראפית והן מבחינה חברתית.

אנשים אלו נחשבים הרבה פעמים אנשים ביתיים משעממים, עם מספר קטן של תחומי עניין, לא כולל צפייה בטלוויזיה וקריאה בעיתון (Bartell, 1970). על פי דבריהם של Smiths (1974), הם מדורגים כ"נורמאלים בצורה לא מעניינת" במסגרת אינוונטר האישיות הרב מופעית של

מינסוטה. נראה כי המחקרים משתנים בכל מה שקשור לאדיקות דתית, עמדה פוליטית, שכיחות של יחסי מין לפני נישואין, כמות הידע בתחום המיני, הגיל עם הכניסה לחיי הנישואין, ומשיכה גופנית של המשתתפים.

סווינגרים יכולים להיות או זוגות נשואים, רק בן זוג אחד מתוך הזוג הנשוי, רווקים, גרושים, או אלמנות, אך מחקרים מצביעים על כך שהאנשים הנשואים הרבה פעמים מפלים לרעה את הרווקים מכיוון שהם רואים בהם כמאיימים על קשרי הנישואים שלהם.

כתוצאה מכך, רווקים הרבה פעמים מביאים איתם דייט (שהיא לפעמים גם יצאנית) במטרה להשיג אישור כניסה על ידי העמדת פנים כזוג נשוי לשם חילופי זוגות (Bartell, 1970).

שחורים, פריקים, והומוסקסואלים מופלים לרעה במקרים רבים בחיי חילופי זוגות למרות שנשים לסביות לא נראות מאיימות באותה מידה על סצנת חילופי זוגות.

נראה כי בעלים אינם מעודדים קידומים של הומוסקסואלים למרות שלא אכפת להם שנשותיהם יהיו דו מיניות (O’Neills, 1970: Ramey, 1972).

מכיוון שהמשתתפים לרוב מגיעים מהמעמד הבינוני והינם קונבנציונאליים בכל ההיבטים פרט אשר להיבט המיני, פעילויות מסוימות כלפיהן מקמטים את המצח.

אלו לכאורה כוללות שימוש בסמים, קיום יחסי מין אנאליים, סאדו-מזו, סרטים לגברים בלבד, שימוש באורות ובמוסיקה פסיכודלים, ויברטורים, יחסי מין עם בעלי חיים, עבדות, ענישה וטרנסווסטיזם.

במקרים מסוימים, קיימות במסיבות חילופי זוגות מגבלות של לבוש: גברים נדרשים ללבוש תחתוני בוקסר ונשים צריכות ללבוש כותונות לילה בייבי דול (Bartell, 1970).

ישנם קווים מנחים של התנהגות בכל קבוצה: מה שעשוי להיחשב למתאים עבור מסגרת אחת עשוי להיות טאבו (איסור מוחלט) במסגרת של חילופי זוגות אחרת (Symonds, 1971).

דוגמא לכך הוא החוק לגבי רחצה בין מגע מיני אחד לשני, במיוחד בקרב אנשים זרים.

חוק שכיח נוסף שנוהגים לפיו הוא מתן שמות וכתובות של סווינגרים למחליפי זוגות אחרים: יש להיוועץ עם שני הזוגות לפני שדבר כזה מתרחש. במידה ואדם בעקביות אינו מציית לנורמה מסוימת, עליו (עליה) מרכלים או ממנו (ממנה) מתעלמים.

כמו כן הם גם זהירים מאוד לגבי הסתרת פעילות חילופי הזוגות שלהם מפני ילדיהם, שכניהם, "חבריהם ה"סטרייטים" וחבריהם לעסקים מכיוון שהם חוששים מהעובדה שהגילוי בדבר קיום חילופי זוגות יהיה הרסני לקריירות שלהם ו/או למוניטין שלהם (Denfeld & Gordon, 1970: O’Neils, 1970: Newsweek, 1971).

למרות שקיים חשש מסוים להידבק במחלת מין, נלקחים מספר אמצעי זהירות. במידה ופורצת מחלת הזיבה למשל, האחרים מיודעים לכך, וכולם עוברים בדיקה רפואית באופן מיידי (Symonds, 1971).

סווינגרים הרבה פעמים שותים אלכוהול, אך לא בהפרזה, ומעשנים מריחואנה במספר חוגים כמקובל אצל זוגות לא סווינגרים..

 

השוואה

במסגרת עריכת השוואה בין סווינגרים שמקיימים חילופי זוגות ללא סווינגרים, Schupp (1970/71( מציין שגם לקבוצות היה רקע שמרני של גישות כלפי עירום ויחסי מין במהלך גיל הילדות.

אולם, הסווינגרים עברו שינוי במהלך גיל ההתבגרות שלהם כך שהשקפותיהם כלפי יחסי מין ואהבה ודת, היו שונות מאלו שהיו בקבוצת הביקורת.

 לכן, לסווינגרים מחליפי זוגות היו יותר קשרים לפני הנישואין עם שותפים בנוסף לבן הזוג שלהם, והם ראו בסקס ואהבה שני צרכים נפרדים, לא נכחו באופן סדיר בטקסים דתיים, היו הוגנים יותר עם בני זוגם, לא ראו בניאוף כגורם לפרידה או לגירושין, והיו מאושרים ומסופקים בדיוק באותה מידה במסגרת חיי הנישואין שלהם בהשוואה לאלו שהיו בקבוצת הביקורת.

 

Athansiou et al (1970) מאשרים את הערותיו של Schupp שאומרות כי לסווינגרים המקיימים חילופי זוגות יש שכיחות גבוהה יותר לקיים יחסי מין לפני הנישואין. נתוניהם מרמזים על כך ש:

(1) ככל שמספר השותפים לפני חיי הנישואין גדול יותר כך גדולה יותר הסבירות לקיים יחסי מין בשותפות בזמן הנישואין.

(2) ככל שיחסי המין הראשונים הללו היו רחוקים מהנישואין וככל שדרגת המחויבות לשותף הראשון למשגל הייתה נמוכה יותר, כך הייתה הסבירות גדולה יותר להתעניינות בחילופי זוגות במהלך חיי הנישואין,

(3) ככל שליבראליות הדעות גדולה יותר בכל מה שקשור לקיום יחסי מין לפני הנישואין כך הסבירות גדולה יותר לקיים חילופי זוגות בשותפות במהלך הנישואין ( Smiths, 1974).

 למרות שהנתונים בהחלט לא משכנעים וסופיים, הם מעניקים גורם משפיע מעניין לפעילויות חילופי זוגות - הסווינגינג.

Gilmartin (1974, 1975( ערכו השוואה בין סווינגרים לבין קבוצת ביקורת שהגיעו מאותו רקע של מעמד חברתי ומצאו את הדברים הבאים:

 

(1) מחליפי זוגות סווינגרס חוו קשרים הרבה פחות מספקים עם הוריהם ועם אחיהם מאשר אלו שבקבוצת הביקורת הן בתקופה ההתבגרות והן בעודם בוגרים.

(2) מחליפי זוגות למדו בשלב מוקדם להסתמך יותר על חבריהם מאשר על הוריהם לקבלת תמיכה רגשית והכרה, ודבר זה נמשך גם בתקופת הבגרות.

(3) מחליפי זוגות היו מאושרים באותה מידה עם מצבם האישי ומצבם בחיי הנישואין וסבלו באותה מידה הרבה או באותה מידה פחות מתחושות של שעמום, חוסר שביעות רצון מהעבודה או מבידוד חברתי כמו אלו שבקבוצת הביקורת.

(4) מספר קטן יותר של מחליפי זוגות לעומת אלו שבקבוצת הביקורת התייעצו עם פסיכיאטר או עם פסיכולוג קליני בזמן עריכת המחקר.

(5) למחליפי זוגות היה שעור נמוך יותר של נוכחות בטקסי דת.

(6) מחליפי זוגות היו יותר ליבראליים בכל הנוגע לפוליטיקה והיו בעלי מספר קטן יותר של סניפים פוליטיים מאשר אלו שבקבוצת הביקורת.

(7) מחליפי זוגות היו יותר ליבראליים הן בנושאים מיניים ולא מיניים מאשר אלו שבקבוצת הביקורת.

  

פעילויות

באופן כללי, סווינגרים עוסקים במגוון סוגים של פעילויות. לפעמים הסווינגינג הינה סגורה (זוגות הולכים לחדרים נפרדים: תופעה זו מוכרת גם כסווינגינג בארון) או פתוחה (זוגות עוסקים בפעילויות מיניות באותו חדר ולפעמים על אותה מיטה או שטיח). התומכים בסווינגינג סגור מדגישים את האינדיבידואליות שבחוויה בעוד שאלו המעדיפים את הסווינגינג הפתוח אוהבים את התחושה של העשייה ביחד ואת החוויה של צפייה אחד על השני ( Varni, 1974 ).

מסיבות פתוחות נוטות להיות גופניות כמעט לחלוטין עם מעט מאוד או ללא תקשורת מילולית בכלל, במיוחד כאשר המסיבות גדולות ומעט מאוד זוגות מכירים אחד את השני (Bell, 1971).

סווינגרים מסוימים מעדיפים מסיבות מכיוון שיש בהן מספר גדול יותר של שותפים פוטנציאליים לבחור מתוכם, הזדמנות לפגוש סוגים שונים של אנשים, סתמיות גדולה יותר, וגרייה מינית והנאה גדולות יותר (Varni, 1974).

לפעמים "pretzels" (ידוע גם כערמות או סצנות בשר) מתרחשים במסגרת הסווינגינג הפתוח: דבר זה מרמז על כך שקיים חוש מישוש ומגע באיברי המין בקרב יותר משני אנשים במקביל (Palsons, 1972).

"שרשראות דייזי" גם כן מתרחשות: זהו מעגל של גירוי מיני אוראלי של הנקבה ומציצה של איבר המין הגברי (מין אוראלי) ( Bartell, 1970). בדרך כלל כולם עסוקים במין אוראלי, והמציצנות הינה תופעה שכיחה.

גברים לרוב מגיעים לאורגזמה לפחות פעם אחת במהלך הערב (O’Neills, 1970).

הומוסקסואליות הינה נדירה עבור גברים בסווינגרס, עם זאת היא שכיחה עבור נשים.

בעל הרבה פעמים יעודד את אשתו לעסוק בפעילויות לסביות בעוד שהוא יפעל כצופה (O’Neills, 1970: Symonds, 1971: Ramey, 1972).

נשים רבות לומדות ליהנות מזה בכדי להשביע את רצון בעליהן או בכדי להיות חברותיות. כאשר מתקיימות "שלישיות", היא לרוב מתקיימת עם זוג ועם אישה נוספת (למרות שיכול להיות גם מצב של זוג וגבר נוסף), ולפעמים שלושה אנשים יקדישו את תשומת ליבם לבן אדם אחד (לרוב מדובר בשני גברים ובאישה אחת המקדישים תשומת לב לאישה אחת)

(Bartell, 1970).

בדרך כלל קיימת עדיפות לפרופורציות מאוזנות (המספר הממוצע בקבוצות הוא חמש עד שמונה זוגות), אך במידה וישנם אנשים נוספים, ישנה עדיפות לכך שאלו יהיו נשים (O’Neills, 1970: Ramey, 1972).

גברים רווקים נהנים מהסווינגינג מכיוון שהוא מוציא את מה שהם מחשיבים לחברות חסרת משמעות ולמנהג חסר משמעות במטרה לקיים יחסי מין (Symonds, 1971).

 

סווינגרים מדגישים את העובדה שלא ניתן לכפות על אף אדם להשתתף בפעילויות מיניות אם הוא (היא) אינם מעוניינים בכך ואת העובדה שיש צורך לזהות למלא אחר צרכיו האינדיבידואליים של השותף לפעילות.

צרכיה המיניים של האישה נלקחים בחשבון, והסטנדרט הכפול אינו נמחל באופן מודע (Denfeld & Gordon, 1970 ). סווינגרים מרגישים גם שיש להם נטייה לקבל אנשים כפי שהם וזאת בעקבות טבעה של הפעילות ומכיוון שקיימת השתוות של סטאטוסים (כולם שווים) (O’Neills, 1970: Ramey, 1972).

במסגרת מסיבות, משחקים הכוללים הפשטה הדרגתית של בגדים, הידועים בשם "שובר הקרח", (Varni, 1974) לפעמים מסייעים בלהתחיל את הצעד הראשון.

בסווינגרס הרבה פעמים עושים שימוש במשחקים כאשר מרבית הזוגות הינם זרים אחד לשני ומרגישים צורך לחוש יותר בנוח לפני ההשתתפות בפעילויות המיניות (Bartell, 1970).

זוהי אחריותם של המארחים לתת רמזים לגבי עיתוי ההתפשטות, ובמידה והם אינם עושים זאת, מרכלים עליהם בשל כך כאשר הם נעדרים והמסיבות העתידיות שלהם מוחרמים (Symonds, 1971).

 

את ההצעות בדרך כלל יוזם הגבר מכיוון שהפחד שלו מכך שלא יוזמן בכלל עולה על הפחד שלו להידחות (Symonds, 1971).

בכל מחיר, מעט רעיות מרגישות בנוח בלבקש באופן ישיר מגבר לבוא איתה למיטה למרות שהן משתמשות באמצעים אחרים גלויים אך דיסקרטיים יותר.

מכיוון שדחייה כשותף מיני יכולה להביא לידי רגשות פגועים, האישה בדרך כלל דוחה את ההזמנה בצורה כזו שלא ניתן לחשוד בהערכה שלילית של הגבר.

אולם, נדיר עבור הגבר לבקש מאותה אישה שוב את אותו הדבר אלא אם כן היא מבהירה כי ברצונה ללכת איתו לפעילות סווינג מתישהו מאוחר יותר (Varni, 1974).

בכל מקרה, אין ציפיה מהאישה להשתתף, אך אם היא מסרבת ליותר מדי גברים, היא ובעלה לא יוזמנו למסיבה נוספת. אולם, אם כמעט וכל הנשים מסרבות להשתתף עם גבר מסוים, הגבר הדחוי ואשתו לא יוזמנו גם כן למסיבה נוספת.

מקרי "צדקה (סעד)" מתרחשים כאשר אישה מחליטה ללכת לפעילות סווינג עם גבר שנדחה על ידי אחרות (Bell, 1971). במידה וישנם רק שני זוגות באירוע והרעיות אינן אוהבות אחת את השנייה, בדרך כלל לא תתבצע פעילות סווינגינג. מצד שני, קיים לחץ גדול יותר על הנשים להשתתף כאשר נוכחים רק שני זוגות באירוע.