איך זה ש...

יום מתסכל ודי עצבני..בדרך לביתי..שיחה ממך..תרדי וחכי לי לנסיעה.ואתה מגיע בפרצוף קשוח וכזה בלתי מושג להבנה.ואני שואלת את עצמי ..למה בכלל באת??הרי אתה מנסה לעכב כל דקה.מחפש כל תירוץ שיחלוף לו הזמן.מהרהרת בתוכי למה תמיד אנחנו רבים.ואם הפעם נשלים ונשאר מחויכים.הדרך נראת רצופת פרצופים של..אני מתכוון סתם לתסכל אותך.אל תהיי מלאת ציפיות.ואני שואלת את עצמי.ממתי בכלל אכפת לי ממך כל כך.ואיך זה הפכת כזה חשוב ואיכפת לי ממך. ופתאם במקום להוריד אותי במקום הקבוע..נוסעים לכיוון הים.ואני פשוט רוצה להרגיע את הרוח הרעה .זו שפשטה בנו.כמו שטן קטן שתמיד מטיל ספק בקשר הזה. ואתה מניח ראש בחיקי..ואמי מחבקת.נושקת לראשך .מריחה אותך ומרגוע מתפשט בתוכי.ידיי החמות נוגעות בפנייך הקפואות.משדרות חום והבנה.הרגעים הללו עושים בך הפוגה.כעסים נשכחים.וידך נשלחת תחת שמלתי.מגלה שאני באה ללא מחסומים.ובשניות כשאתה דוחף אצבע מגששת.אני נרטבת ומשתוללת.ולא רוצה עכשיו סקס בכעסים.סתם רוצה להנות מרגעים קסומים.אבל הרי בעוד שניות.תגיד שאתה מכור לטעמים שלי.ומזמן לא ביקרת בגני.ואז ללא נשיקה מוקדמת.לשונך לתוכי משתרברבת.וגופי רוקד בתאווה מטורפת.נוזל לפייך ומרטיט כל נים ונים.אני שלך ידעת להסביר. וכשכבר אי היה אפשר..נישקת אותי בטעמיי המלוחים.ואהבתי את ריחי שנדף מצווארך.ואולי גם קצת אהבתי אותך. וידעתי שגופך בטוח כואב מחוסר נוחות..אבל רציתי כל כך את כולך להכיל...וכבשת אותי בעיניים לוחשות...את שלי לא פחות.